...מן המלכות, ותדע שהשמש והירח הם ראשי הכוכבים, ויש בהם כ"כ בחינת עצמות - בחינת שימושן, לכל אחד פעולות פרטיות; ובחינת סיבובן והילוכן. אך האמת, שהילוך השמש והירח ודרכי התחברם הם ענין סוד העיבור אשר לישראל, כי הם הדרכים אשר בהם מתחברים קב"ה ושכינתיה לפי מה שצריך להתנהג כל הבריות, ובזה ההילוך נמצא ענין מילוי הלבנה וחסרונה. וסוד הענין, כי השכינה יש לה שתי בחינות אלה: בחינת הגילוי ובחינת ההסתר, והיינו מילוי וחסרון. ומצד זה יוכל להמצא שייכות לאומות העולם לקחת ממנה, אבל לא מצד עצמותה, כי זה ניתן לישראל לבד, והוא סוד (מלאכי ג, ו): "אני ה׳ לא שניתי", כי אין שינוי בבחינת העצמות כלל, שהשרש הקדוש לא ישתנה לעולם, אבל השינוי הוא בהילוך וההנהגה. ולכן שם נמצא איזה מקום גם לאומות.
עתה אפרש לך ענין הכוכבים האלה לפי ההנהגה, כי החמה והלבנה הם סוד התפארת והמלכות בעצמם, ושאר הכוכבים הם בחינות פרטיות אשר להם. ולשורש הס"א נמצאו שני כוכבים, והם שורש עשו וישמעאל, והם מאדים ושבתאי. ותבין בענין הזה סודות גדולים ועצומים. דע כי ישמעאל קרוב יותר לקדושה, שהוא אינו נוגע באלקות כלל, אלא מניח האחדות, רק שמשנה הנבואה. אבל עשו הגיע לשלוח יד באלקות עצמו. ולישמעאל יש מילה, מה שאין לעשו כלל. וישמעאל הארץ הקדושה תחת ידו, מה שאין כן עשו.
ועתה אודיעך מהיכן נמשך כל זה. דע ששתי בחינות יש לס"א: אחת - בחינתה במקומה, וזה נקרא גיהנם, וזה מה שנברא בתחלה, וזה נברא ביום ב׳ (פסחים נד. פס"ז בראשית א, ז, וש"נ) והו"ס היתוך הגבורה, והוא סומקו דחמה (זהר שם וע"ש). ופירוש הענין, כי החמה היא תפארת, והלבנה מלכות, והרי אנו רואים שהחמה הוא סומק והוא שורף, והלבנה לבנה ושקטה, והיה ראוי להיות להפך. אך סוד הענין, כי החמה הוא הזכר והוא הפועל בתקפו, והחסד והדין שלו עומדים לפעול בתוקף בסוד ההנהגה לימין ולשמאל, ולכן יש בו סומקו, וגם לבן יש בו. ועוד, האור עצמו הוא סוד החסד, והסומקו - סוד הדין, ומפני רוב פעולתו הוא שורף. אבל דין המלכות הוא דין בסוד המניעה, ונקרא קדרות, והיינו חסרון האור, והחסד שמתרבה עליו מעביר החשך הזה ומאיר. ונמצאו שתי בחינות דין: האש החזק, וקדרות ההעדר. ומן הבחינה הראשונה יוצא עצמות הס"א, והיא הגיהנם שהוא אש בוער, ומן השניה יוצא אחיזת הס"א בקדושה, בסוד מניעת האור. ואלה שתי הבחינות הם עצמם ענין עשו וישמעאל. כי עשו הוא בחינת הס"א בעצמה, וישמעאל היא בחינתה הקרובה לקדושה המתדבקת בבחינת החסרון להמשיך לחוץ. וזה בסוד מיעוט הירח, שבעבורו היא חסירה בימי חסרונה.
* כאן מתחיל בכ"י דף חדש, ונראה שחסר כאן דף או מספר דפים. כשומר הדף כתוב: סוד.
ותדע שאלה הם בחינות שני הכוכבים מאדים ושבתאי; שמאדים הוא אדמימות החמה, והוא שרש הס"א עצמה, שהרי סוד ההנהגה עומדת בזכר בסוד חג"ת; והמלכות אינה אלא מאנא דכולה, וע"כ עצמות הס"א מבחי' הגבורה הוא יוצא. אבל שבתאי הו"ס רעב וצמאון (זהר שם) הנברא בחיסרון הלבנה, והוא סוד התדבקות הס"א בקדושה.
ותבין כאן סודות גדולים, כי הלבנה בעצמה, מפני מיעוטה, נמצא בה מילוי וחסרון. והמילוי הוא בהתחזק הקדושה, והוא סוד הטוב, והחסרון הוא בתת מקום לס"א, והוא סוד הרע. ומבחינה זאת נבראת לילית (עי׳ זהר שם) בסוד העניות, שהוא זמן עניות הלבנה, והיא מקבלת מבחינה זאת, וסודה שבתאי המקבל מחסרון הלבנה. וזהו ענין בני ישמעאל שהם עצמם בסוד שבתאי, המקבל מן הלבנה בסוד החסרון שלה. ונמצא לפי זה, שאין אחיזה לבני ישמעאל בלבנה - דהיינו השכינה - מצד עצמה, אלא ישראל הם הנאחזים בה, כי ממנה הם נמשכים. אבל בני ישמעאל משבתאי הם נמשכים, אלא שמתאחזים בהילוך הלבנה, פירוש - בהנהגה הזאת שמתמלאת ומתחסרת, ונותנת מקום לשליטת הס"א ולהתחזקה, להתקרב אל הקדושה. והבן היטב כי מצד זה הם גם כן מונין ללבנה, (עי׳ זהר שם) כי הנהגתה זאת נותנת להם מקום. אבל ענין הלקות הוא חסרון אור הלבנה עצמה. ופירוש הענין, כי מבחינת החסרון יוצא זה הלקות, וסודו הוא התגבר השפחה כל כך עד שהיא יורשת גבירתה, ואז נאמר בה (איכה ב, ג) "השיב אחור ימינו", ואז הם עצמם חסרים מה שהיה בא להם מבחינת הלבנה. וסוד הענין, כי ב׳ בחינות התגברות נמצא לשרש האומות, אם על ידי חטאת ישראל, הנה אז שרש האומה יתגבר לקחת אור מן הקדושה, ואז יהיה הלקות במילוי, שהוא המחזיק את החסרון יותר; אך אם שרש האומה מתגבר בטומאה מפני טומאת האומה, הנה יאבד השפעת הקדושה, והוא הלקות בחסרון, כי השרש של האומה צריך להיות עומד בגבול תחת הקדושה, ושלא יהיה בטומאת בני אומתו, כי אז יקבל את הראוי לו, ואז נא׳ (ישעיה כט, יד) "ואבדה חכמת חכמיו", שאז אינם מקבלים מן המקום שהיו מקבלים, כי ישראל אינם זזים מן הקדושה שהיא שרשם, אבל אומות העולם הם נפרדים ברוב חטאם, ונדחים מן הקדושה לגמרי. והנה סוד החסרון הוא סוד (משלי ג, לג) "מארת ה'", והוא "בית רשע",
(עי׳ זוהר שם) והוא בית הסהר שנא׳ בה (קהלת ז, כו) "וחוטא ילכד בה", והוא סוד חטא אדה"ר שגורם להלכד בה.
ואומר לך סוד גדול בזה הענין, כי מכאן נמשך הלכד יוסף במצרים, שהיה בבחינת היסוד הנפגם, ולכן הלך שם בבחי׳ "חוטא", פירוש - בבחינת אדם בחטוא, כי בעבורו היה פועל. אבל בבחינת עצמו נשאר צדיק, כי עמד בנסיון,
ועי"ז נמלט, ואדרבה שלט עליה. וזה היה במצרים, סוד ישמעאל ששם הוא המכשול הזה, שהיא הקריבה יותר, ומשם נופלים הדברים לעשו. והגיעו הדברים לפי סוד הסדר הזה, כי הוא ירד למצרים בסוד הערלה, ולהשלים זה הענין הוצרך ג"כ להתפס בביה"ס דוקא, והוא בבחי' עצמו בא לו נסיון אשת פוטיפר, וכשעמד בצדקו נשאר בסוד צדיק מתוקן, ונמלט מן הסהר ושלט על מצרים. והנה כשבא החולם על "מארות" נעשה "מאורות" (עי׳ זוהר שם). וסוד הענין, כי חולם הוא סוד הז"א, וכשהוא מתעורר, הנה תקרא על ידו שבת מלכתא, כי הוא מלך והיא מלכות שלו. ואז אינו "מארות" בסוד הקליפה השולטת בחסרון, שהירח נמעטה, אלא נשאר "מאורות", ששניהם שוים. ונמצא שאם הארת הז"א מאירה - הוא בסוד מאורות, שהשפחה מארת נכנעת, ועומדים זו"ן בסוד מאורות הגדולים. וזהו בשבת שהיא סוד בת מלך, שע"כ נקראת מלכתא בבחי' זאת, והיא בת חורין שאין המארת שולטת, ואדרבא, אז נא׳ (דברים ה, יד) "למען ינוח עבדך ואמתך", שאפילו הקליפות צריכות לשמור השבת, היינו לא שיהיה חלק בקדושת שבת ועליותיה, רק [לא] להשתלהב בקטרוגם, אלא יעמוד נכפית תחת השכינה. וז"ס גדול שבשבת שולטים שניהם הלבנה ושבתאי, כי שבתאי עצמו צריך להיות תחת ממשלה הקדושה, ולא יהיה מונע ומקטרג כלל. נמצא לפ"ז, שאין סדר הבריאה והשימוש שוה, אלא ביום ב׳, שהוא סוד גבורה, נבראת החמה בסוד הגבורה שלה (עי׳ זהר שם), וגם מאדים שהוא סוד הקליפה עצמה, ולבנה ושבתאי ביום ד׳ בסוד המלכות. ומפני שאלה נמצא באלה שני הימים, צריך לישמר שאין מתחילים בשניהם. וסוד הענין, כי כבר ידעת שיש לקליפה שתי בחינות: אחת - בריאת עצמה מה שהיא נמשכת בסדר הנמצאים, ואחת - התחזקה חוץ מגבולה לפי המעשים, שהוא הכח הניתן לה על ידי מיעוט הירח. ונמצאה (שהתחלקה) [שהתחלתה] בב׳ בסוד הגבורה עצמה, ולכן אין מתחילים בו שלא להתעורר קטרוג, וסיומה בד׳ שהוא בענין המיעוט הנ"ל, ולכן אין מסיימים בו שלא לעורר קטרוג ג"כ. והנה הגיהנום הוא סוד האש הבוער, ושבתאי הוא החשך הנמשך מן החסרון כנ"ל, ולכן נקרא "כפנא וחשוכא" (זוהר שם).
והנה אחר כך משלים ענין הכוכבי לכת שהתחיל, ואמר "כוכב, דרך כוכב", כי כבר מתפרשים בשכינה לפי בחינות פרטיות שבהנהגתה. והנה כבר באמת הוא סוד ענין התורה בפרט, וסוד הענין, כי השכינה בבחינת תפארת דוקא היא סוד כוכב, ובבחינה זו ניתנה תורה. וסוד הענין, כי המלכות נחשבת רביעית לאבות בסוד חגת"ם, וזה בבחינת המרכבה, ולפי זה היה צריך להיות ד׳ ימים, וביום הד׳ תנתן התורה, אך לא היה זה כונתו ית׳. אך סוד הענין, כי בסוד התפארת בעצמו יש שרש לשכינה, ולא לכלי לבד אחריו [?] והנה בזאת הבחינה נקראת "בת יחידה" (זהר שם). ותבין עתה שיש ב׳ בחינות שבת, יש ש׳ - תלת אבהן, ובת - מלכות, רביעית להם, ויש עוד בחי' אחרת בסוד המלכות עצמה שהיא בת בבחינת ש׳, שהוא התפארת לבדו, שהוא בעצמו כולל ענין ג׳ אבות. וזה בחינת שבת דליל שבת, שהיא עצמה בת בסוד התפארת שהוא ש׳, ובזאת הבחינה עצמה היא שביעית. וסוד הענין, כי באמת היא שביעית במספר אחר הו"ק, אבל במקום הזה היא בסוד התפארת בבחינת עצמו שהוא שלישי, ואז היא שבת, והיא שביעית, והבן היטב. ובבחינה זו ניתנה התורה, דהיינו מלכות בסוד ג׳, על כן (שמות יט, טז) "ביום השלישי בהיות הבקר", וזהו ענין המחלוקת בג׳ ובז׳ (זוהר שם), כי באמת היא שביעית בבחינת שלישי.
ועכשיו אפרש עוד מחלוקת אחר שהוא בו׳ ובז׳. וסוד הענין, כי המלכות בבחינתה למטה בסוד שביעית, הנה היא מתחברת ביסוד בסוד הזיווג, והוא עצמו נעשה שביעי, בהיותה עטרה על ראשו, ועל כן שביעי מפני שמתעטר בשביעית דהוא שישי, הנה הוא מצד עצמו הוא ו׳, ובשביל מלכות המתחברת בו נקרא שביעי. והוא סוד ו׳ וי׳ עליו שהיא ז׳. ואז נקראת השכינה על שמו - צדק, כי הוא צדיק. וסוד זה הוא מלאך צדקיאל השולט בליל שבת. נמצאת התורה ניתנת בסוד זה של ו׳ וז׳. נמצא, שמתן התורה הוא בסוד הכוכב.
ועתה אפרש איך זה הענין היא התורה. הנה סוד התורה הוא בכ"ב אותיות, ובשם יקו"ק ב"ה, כי זה כללות התורה: השם המצרף צרופיו בכ"ב אותיות, שבהם האלפא ביתות מתגלות כידוע. והאמת, כי כ"ב אותיות הם בסוד מלכות, ואותיות השם ב"ה הם בסוד הז"א, ובפרט בסוד ספירת התפארת, שהוא זה הכוכב. והבן היטב כי השם ב"ה עולה כ"ו, וסודו כ"ב וד׳, והוא זה החילוק של כ"ב אותיות וד׳ אותיות השם, כי השם עצמו מוציא בחינת הכ"ב, ומצטרף בה, ונשארים ד׳ האותיות שולטות על הכ"ב, וזהו ממש בחינת התורה בסוד תפארת יום השלישי כנ"ל. וסוד זה הכוכב: כ"ו כ"ב; כ"ו הוא השרש בסוד תפארת, וכ"ב הוא היוצא מכ"ו לעשות גלגולי הצירופים בסוד מלכות.
ועתה אומר לך איך יוצא זה הענין, כי כל זה בסוד ישראל, כי כאן הוא שרש ישראל בפרט, ושרש התורה כמו כן, שהכל ענין אחד, ולכן בחינותיהם שוות. וסוד הענין הזה הוא (ישעיהו ו, ג) "ק׳ ק׳ ק׳ ה׳ צבאות". דע כי תחלת השם הוא מחכמה, כי הקוץ של היוד הוא כתר, אבל השם באותיותיו הוא מתחיל בחכמה. וזה השם הוא בתפארת כנ"ל. וקשר עליה אחת נמצאת בסוד קדוש - קדש ו'. והענין, כי ו' הוא תפארת, וקדש הוא חכמה, וזה ממש שרש ישראל בחכמה, זרע קדש בתפארת ו', וזה עושה בחינת הקשר הזה שזכרתי. וג׳ הקדושות הם :"קדוש" - עלית תפארת לחכמה: "קדוש" - חזרת תפארת למקומו בחכמה הנקשרת בו: "קדוש" ג׳ - בתפארת היורד ליסוד בקשר החכמה, ואז נקרא השם: "ה׳ צבאות". וזה הכל בסוד זרע קדש, שהוא בחינת שרש ישראל. אחר כך מלכות הוא סוד מלכות הקדש, והיא סוד כ"ב אותיות שבם מצטרף השם. וסוד הענין, כי השרש הזה של ישראל מתפשט למחלקותיו בסוד הנשמות, וזה בכח הצירופים. וסוד הצירוף נעשה תמיד בגלגל החוזר, שהוא סוד מלכות, ולכן (בראשית מח, כ) "בך יברך ישראל" (עי׳ זהר שם), כי הברכה כך צריכה להתפשט עד המקור, בתחלה בסוד הא׳, ואח"כ להתפשט לכל הצדדים בסוד הכ"ב, שהם מצרפות הצירופים.
כתר וחכמה
ועתה אפרש סוד אחר בסוד הכ"ב. ותדע שכל (ענין) [עניני] התורה הם כן, שאפילו בהקבץ אורות רבים למנין אחד - סוד שם, המנין מורה עוד בחינות אחרות בסודות פרטים. ועל כן אפילו סוד כ"ב, שהוא חשבון אותיות, מודיע סוד אחר. והוא כי צריך אתה לדעת, כי הנה אנו אומרים אשר יצר את האדם בחכמה, וסוד הענין - בראשית: ב׳ ראשית. והענין, כי ב׳ ראשים נמצאים בבריאה, והם הכתר והחכמה. והענין, כי כללות כל המציאות הוא משפיע ומקבל, והיינו המאציל ב"ה הפועל בנמצאיו, ופעולותיו בנמצאים עצמם, שהם סוד המקבל. והבן מאד, כי אלה באמת הם שרשי החכמה לדעת הדברים בעומקם. והנה מחכמה ולמטה הוא סוד המקבל, ונכלל הכל בד׳ אותיות השם ב"ה. והכתר הוא סוד המאציל הפועל כנ"ל, ולכן לא נרמז אלא בקוץ. (וזה) [ובזה] תבין שאנו אומרים תמיד שהכתר אינו בכלל הפרצוף, אלא הוא השראת העליון על התחתון, וכל זה נתפרש אצלי כבר במקומות אחרים. והנה עבודת האדם היא מן החכמה ולמטה, שבהיות כל זה מוכן, אז הקוץ מתחבר עליהם בחיבור הצריך, ולפי החסר ההכנה - כך תחסר ההשראה. וזה כל ענין השכר והעונש. ולכן בבחינה זו נברא העולם, ובסוד זה עומדת התורה - להיות מצוות לזכות או לחובה. אך בסוד הקוץ, שהוא בחינת הכתר, הוא זמן קבלת השכר, שנאמר בו (עירובין כב) "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". וסוד הענין, כי בהיות רוצה המאציל שההשפעה תמשך על ידי התעוררות התחתון בסוד המקבל, שיהיה הוא הראשון בזה, אשר כפי התעוררות כך יושפע לו, זה נותן בחינות הזכות והחובה. ועל כן, בבחינה זו נברא העולם עתה, וניתנה התורה גם כן, ובבחינה זו עומדות נשמות ישראל. אך כשירצה המאציל לקחת הדברים בתוקפו, ולהמשיך ההנהגה מלמעלה למטה, שהמשפיע ישפיע בלא שימתין לבקשת המקבל, הנה אז יעמדו הדברים בנצחיות ההשפעה לעתיד לבא, וזה סוד הכתר.
נמצא ב׳ בחי' לעולם: אחד בסוד החכמה, והוא הראש האחד, ואחד בסוד הכתר, והוא הראש השני, שבבחינתו יהיה העולם לעתיד לבוא. וכן היה ראוי להיות אם לא היה אדם חוטא. וזהו בראשית - ב׳ ראשית, כי בראשית אחד
נברא, וראשית שני הוכן לו. ולפי סוד אותו הראשית תקבל חידוש התורה גם כן. וכל המציאות - נשמות ועולמות; והוא סוד (ישעיהו נא, ד) "כי תורה מאתי תצא", שאמרו: כי חידוש תורה מאתי תצא. כי היא התורה עצמה שלא תתחלף, רק שתתגלה בבחינת הכתר, ולא כמו שהיא עתה בבחינת החכמה. ולכן תתגלה בבחינת (שם) [שכר], ולא בבחינת עשיה וזכות.
אמנם צריך שתדע, כי הכתר צריך שיהיה השרש לכל הפעולות ודאי, ועל כן בהנתן התורה, הנה בסוד עצמותה ניתנה בבחינת חכמה לבד, שהיא הבחינה הנותנת הבחירה, אבל בהתפשטותה בסוד הכ"ב, שהוא בסוד בינה, התפשטות החכמה וגלגל צירופיה, שהוא עצמו ענין התפארת והמלכות, הנה ההתפשטות בזה נעשה בסוד הכתר ודאי, כי הכל צריך להעשות על ידו, אלא שבפעולה זאת אינו פועל בסוד עצמו, אלא הוא פועל לפי בחינת החכמה. ועל כן צריך בתחלה להניח מונח ראשון שהוא עצמות התורה, וזה בבחינת חכמה, ולא בבחינת הכתר, ואז הכתר פועל ומגלגל התורה הזאת עצמה בגלגול הבינה, אך לפי מציאותה בסוד החכמה כנ"ל. וזה סוד כ"ב - כ׳תר ב׳ינה. והנה החכמה בתתה מציאות התורה כוללת כל זה הענין בסוד כ"ו, כי הד׳ היא סוד אותיות השם ב"ה, והכ"ב הוא ההתפשטות בגלגוליו, בסוד הבינה ע"י כתר הפועל. והבן היטב, כי סודות גדולים ועצומים גיליתי לפניך, למען תדע ותבין עומק דברי רשב"י זלה"ה ורוב קדושתם העצומה, ויקר תפארת גדולתם כי רבה היא, כי לא לקחת אותם לפי
מראיתם הראשון ושטח תארם, יען וביען ברומו של עולם הם עומדים. ומבאישי החכמה בארחות עקלקלות, הנה הם מעקשים דבריו, ומכשילים לבות בני האדם אשר לא ידעו להשמר מן החרב שבפיהם.