א) אמרה הנשמה : כיון שאותך נתן הבורא ית"ש להנהיג לי, להישיר דרכי, כמה שאני משגת מרצונו ית"ש על ידך1, רצוני לשאול מאתך שאלות על עניני. אמנם יש מן החסרון בי, ומן המבוכה, מה שלא יניחני לראות המקום שממנו ראוי לי להתחיל השאלות האלה. על כן אבקש ממך שתסדר לי בראשונה סדר החקירות אשר ראוי לי לחקור עלי.
ב) אמר השכל : כן הוא ודאי, שחסרון ידיעת האדם מוליד לו המבוכה הזאת, שלא ידע למצוא הדרך לבא בו אל ההבנה. וכן אמר החכם (קהלת י, טו): "עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר". כי העמל המיגע הוא חסרון ידיעת הדרכים, שבעבורם יהיה האדם סובב סובב, ואין נחת2. כי מי שהוא יודע הדרכים של החכמה - אורך הדרך לא יהיה לו לטורח, יען כל פסיעה שהוא עושה - הוא מרויח חידוש ידיעה, והוא הנחת הגדול אליו.
1. - להדריכני בדרך הישרה, לאור מה שאני יכולה להשיג מרצונו ית׳ על ידך (ע"י השכל).
2. לפי זה פירוש הפסוק מהסיפא אל הרישא; כיון שאין הכסיל יודע את הדרך ללכת אל עיר - זה גורם לו לעמל מיגע.