ואמנם צריך שתדעי עיקר גדול בענין העבודה המסורה לאדם, וזה כי הנה כל הנבראים תלוים בבוראם ואין להם ענין זולת מה שמושפע בהם ממנו ע״כ אינם אדונים בפעולותיהם ומעשיהם אלא כל מעשיהם בהכרח מצד מה שהם מושפעים ממנו ית׳, רק האדם יש לו סגולה זאת פרטית שיש בידו הבחירה ויש לו כח לפעול ברצונו בלא הכרח.
כח שבו אינם תלוים בו ית׳ הוא ענין מה שהנוק׳ שהיא שורש התחתונים ננסרת מהז״א). צריך שתדעי עיקר גדול בענין העבודה המסורה לאדם, וזה כי הנה כל הנבראים תלוים בבוראם ואין להם ענין זולת מה שמושפע בהם ממנו, על כן אינם אדונים בפעולותיהם ומעשיהם, אלא כל מעשיהם בהכרח מצד מה שהם מושפעים ממנו ית׳, רק האדם יש לו סגולה זאת פרטית שיש בידו הבחירה ויש לו כח לפעול ברצונו בלא הכרח.
והוא מ״ש ז״ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ונמצא שגם האדם ודאי תלוי בבורא ית׳ ככל שאר הנבראים אלא שמצד העבודה ניתן לו מציאות ענין שבו לא יהיה תלוי בבורא ית׳ כלל אלא ברצון עצמו והוא זה שאמרנו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והנה הנשמות עצמך טרם רדתן לגוף אינן אלא ככל שאר הנבראים תלויה בבורא ית׳ לפי שאין לה שם עבודה בבחירה רק אחר רדתן לגוף אז ניתן להם הבחירה ואז בדבר זה הם תלויות בעצמך ולא בבורא ית״ש אך בכל דבר אחר ודאי שגם האדם תלוי בו לגמרי וכמ״ש הכל בידי שמים, ותראי כמה כבוד גדול חלק הבורא ב״ה אל הצדיקים שחשבם לשותפים אליו וכמ״ש ז״ל עמי אתה עימי אתה כי באמת חלק הניח להם בתיקונו של עולם ובשכלול הבריאה וכמש״ל עד שנמצא תיקון הבריאה כביכול מחולק בין הב״ה והצדיקים שאינו נשלם אלא בשניהם,
והנה כביכול כ״י לבה גס בהב״ה כאשה לבעלה וזה מצד היות לה חלק בתיקון העולם עצמו כמ״ש אשר ע״כ יש לה פתחון פה לפניו ויכולה להרים ראש אשר לא כמאן דאכיל דלאו דיליה דבהית לאסתכולי באפיה אלא נהנים מזיו השכינה מתוך שמחה והרמת ראש, משא״כ לנשמות טרם בואן בגוף לעה״ז, כי לא יהיו אלא כעבד דשקיל ואזיל אחרי אדוניו, והנה הם חלק אלוק ממעל ודאי ודבוקות בו ית׳ אך כבושת מקבל הצדקה כמ״ש, ומשל נאה המשיל לענין זה הרשב״י זלה״ה בענין ההתפלל אליו ית׳ אמר שיש מי שהוא כעבד שאינו כ״כ חביב לפני המלך שמאחרי המלך ישא את קולו להתחנן לפניו על דבר מה והמלך יגזור אומר ויתנו שאלתו אך לא יסב המלך את פניו אליו ולא יביט בו ויש עבד שהוא חביב על המלך ויקבלהו המלך בסבר פנים יפות ויחזיר פניו אליו וידבר עמו כל הצורך הוא הענין האמור במשה וישראל פנים בפנים דבר ה׳ וכו' ודבר ה׳ אל משה פנים וכו' כאשר ידבר איש וכו׳ ובענין הברכה נא׳ יאר ה׳ פניו אליך וכו' ובמ״א אומר וראית את אחורי ופני לא יראו, וכל זה ענין טבעי הוא ששני ריעים הפונים באהבה זה אל זה מחזירים פניהם זה לזה וזה מראה הקירוב ביניהם וב׳ שהם מתרחקים זה הופך פניו לכאן וזה הופך פניו לכאן, כי הפנים מראים תמיד הפניה והחזרת העורף יראה הריחוק, וכל הדרכים ייוחסו אל ההתדבקות של התחתונים באדון ב״ה שבהיותם מתוקנים ובמעלה הראויה להם הנה יהיו מתדבקים עם האדון ב״ה בהתדבקות גדול וחיבור של אהבה ממש כביכול כשני ריעים המחזירים פניהם זה לעומת זה אך בלא מעלתם זאת וטרם היותם מוכנים הנה יהיו נשואים ונסבלים ממנו ודאי וכמ״ש שעכ״פ הנשמות חלק אלוק ממעל הן, ומתאחזות בו תמיד מצד היותו שרשן ומקורן אך לא בלב גס והרמת ראש אלא כשנים ההופכים פניהם זה לכאן וזה לכאן שמראה זה על הריחוק שכל א׳ פונה לעצמו לבד ולא לחבירו והם נשואים ממנו רק כדבר שאינו כ״כ חביב וכן הם אין להם פנים לפנות ולהביט אליו והוא אינו מחזיר פניו אליהם אך כשנתקנו אז יביטו זה לזה באהבה כענין שנא׳ הראיני את מראיך וכו׳ ומראיך נאוה, והנה ממוצא דבר תביני שאעפ״י שאין גוף וגויה למעלה ודאי אמנם יהיו מיני השגחה והשפעה שיקראו בדרך המשל פנים ומיני השגחה הנקראים אחור וכדברי הכתוב אשר לפנינו וראית את אחורי ופני לא יראו, וזה פשוט שמיני ההשפעה הנקראים פנים יהיה ענינם כחק הפנים אשר לאדם שמראים קירוב ואהבה, ואחור מיני השגחה והשפעה ענינם כחק האחור באדם המראה על הריחוק ובאלה השתי מדות נבחין הקירוב או הריחוק בין ישראל ובינו ית׳,