אמרה הנשמה הנה שמעתי עד כה הקדמות גדולות ומבוררות שיישבו אותי ודאי והוציאוני ממבוכת ספיקות רבים שהיו מבלבלים אותי הנני עתה לשמוע שאר דברי פיך שישלימו לי הישוב על כל המצטרך לי.
אמר השכל הנה עד עתה דברנו מענין השפעתו ית׳ המולדת בעולם כל המעשים המתחדשים בו, אמנם עתה יש לנו לבאר ענין מציאות התחתונים בכל השינויים המשתנים במציאותם, ובכל החוקים החקוקים במציאותם, והנה גם זאת השפעה מהשפעותיו ית׳ ודאי, אבל עכ״ז היא מין בפ״ע כי שאר ההשפעות הוא מה שהב״ה משפיע אל הנמצאים, וזאת ענינה מה שהוא במציאות הנמצאים שגם זה ודאי אינו אלא תלוי במאמר פיו של האל ית׳ ונמשך גם זה אחר ענין שאר ההשפעות וכמ״ש למעלה ועוד נדבר מזה בס״ד אמנם מה שיש לנו להבחין עתה הוא כי כלל המעשים הנעשים בעולם ממנו ית׳ הוא ענין א׳ וכלל המצא הבריות שבהם נעשים המעשים ההם הוא ענין אחר, וכשנחקור על הענין הא׳ נשיג סדרי השפעתו ית׳ וכשנחקור על הענין הזה הב׳ נשיג כל סדרי השתנות מציאות הבריות לעילוי או לירידה בכל הפרטים התלוים בזה השרש, ונבאר עתה ענין זה.
הנה כבר אמרתי גם מציאות הנמצאים אינו אלא תלוי במאמר ודאי, שאין מציאות לנמצאים אלא מכח שפעו והשגחתו שאם היה האדון ב״ה מסלק ח״ו שפעו והשגחתו זאת כבר כל הנמצאים היו לאין ברגע א', אבל כח ממנו נמשך ודאי אל הנמצאים להתקיים, וע״ד משל נאמר כמו שהנפש מקיימת את הגוף שזולתה נפסד ודאי כך השגחת האדון ב״ה מקיימת כל נמצאיו שזולתה היו נפסדים ע״כ תארו החכמים השגחת הבורא ית׳ נשמה לנשמות, וכבר אמרתי, זה ענין נבחן לבדו מלבד כל כלל ההשפעות שהוא משפיע לעולם כי אין הכונה בהשגחה הזאת אלא למציאות הנמצאים לא למקרים המתילדים ונפעלים בם, ואמנם מה שיש להבין בענין הזה הוא רק שינויי עידני הבריות והתחלף ענינם במציאותם לעילוי או לירידה כמ״ש, שכל אלה ודאי ענינים תלוים במאמרו ית׳ לפי החוקים שחקק למציאות הנבראים, כי הרי לא יתעלו הנבראים עילוי יתר על מה שבחוקם ולא ירדו ירידה יתירה מאשר בחוקם, ונבין עתה מה שיש להבין במציאות הזה שהרי כל זה ייוחס לכח הזה והשגחה הזאת שממנו ית׳ אל מציאות הזה.
הנה עיקר הנבראים הוא האדם ועיקר האדם כ״י וכבר אמרו ז״ל מ״ה יושבים מבחוץ וישראל מבפנים דכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, ואמנם צריכים אנו להבחין באדם שתי בחינות הפכיות שיש לו, והוא מ״ש ז״ל זכה אומרים לו אתה קדמת למ״ב [אצ״ל: למ״ה] לא זכה אומרים יתוש קדמך, וזה שאין יש בריה כ״כ עלולה לרע כמו האדם שיש באפשרותו לחטוא ולמרוד ח״ו ויצר לב האדם רע מנעוריו, משא״כ לשום בריה אחרת, אך מצד אחר כשהוא נתקן ונשלם הוא המתנשא לכל לראש ולו מגיע ההתדבק בו ית״ש, וכל שאר הבריות תלויות בו וכמאמרם ז״ל שזכרנו למעלה וכן אמרו על ישראל שהם ככוכבי השמים וכעפר הארץ לרום ולעומק והיינו כי באמת גזרה החכמה העליונה לעשות מציאות האדם לפי אמתת ענינו נכבד ונעלה מאד, אלא שהשפילו תחלה כדי שישלוט בו הרע הזה ובזמן שהוא שפל הוא שפל מכל הנבראים ששולט בו הרע שאינו שולט בכל בריה אחרת, אך כשכבר נתקן ונשלם חוזר לגובה יקר ענינו באמת ואז הוא נשא ונעלה מן הכל ועולה למדרגה שאין שום א׳ מן הנבראים מגיע לה, ותראי שכבר תכלית סיבוב הגלגל הסובב והולך ה״ה גילוי היחוד העליון, במה שהרע עצמו ישוב להעיד על יחודו ית׳ בשוב הרע עצמו לטובה דהיינו ענין אודך ה׳ כי אנפת בי שפי׳ כבר למעלה, והנה אין דבר זה נעשה אלא בכח ההשפלה הזאת שנשפל מציאותו של האדם שעי״כ הנה הרע שולט בו וכשהוא מתקן את עצמו ומתעלה אז מחזיר את הרע לטוב כי היצ״ר עצמו הוא גורם לו הזכות ונמצא קלקלתו תקנתו, כי אם היה תמיד בעילויו שלא היה הרע שייך בו גם הוא לא היה מגיע לו תיקון החזרת הרע לטוב שהוא עיקר שלימות הבריאה, והנה עשה הב״ה מציאות האדם גדול לפי האמת אך לא קבע טובו בו שיהיה תמיד ביקרו אלא עשאו כלבנה זו שהיא אפלה וצריכה לקבל אורה מן השמש ואז היא מאירה, כך האדם אינו בכחו מצד עצמו אלא ישוכלל בכחו מצד התדבקו בו ית׳ שיאיר אליו באור פניו ואז יהיה מושלם, והנה כל מגמתו ית׳ בכל סדרי השפעתו היא לעומת כ״י שכל הכונה אליה תמיד כענין שנא׳ נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וע״כ מקבילים הם ודאי סדרי ההשפעה וסדרי מציאותם של ישראל, ובכל סדר שנסדר בהשפעה נקבע התדבקות לכ״י בו ית׳ לפי הסדר ההוא כפי העילוים המזומנים לה,