ונחזור לענינינו, כי הנה המדרגה הראשונה במצבי העוה״ז הוא בהיות משפטו ית׳ נסתר ואינו מתגלה לנקות הרעות מן הארץ, ובזמן ההוא אין הב״ה נודע בעולמו וכבר אמרנו אימתי היה זמן זה והיינו בזמן גלות מצרים.
המצב הב׳ הוא הזמן כזמן הזה אשר אין נביא וחוזה ואין אתנו אותות ומופתים לחייב כל האדם להכיר גדולתו ית׳ אמנם יהיה איזה גילוי יותר ואיזה ידיעה מגדולתו ית', ותראי כי גלות מצרים ודאי לא היה כגלות ההוא לפניו ולאחריו שהיו ישראל משוקעים בעבודה ולא היתה תורה ולא היו ישראל אומה נבדלת בחקותיה ומצותיה כיום הזה, ולא היו בני אדם מכירים שמו של האדון ב״ה ואמנם עתה הנה יש תורה, וע״כ אעפ״י שאנחנו בגלות לא יקרא זמן של תהו כמו שקראו לב׳ האלפים הראשונים, כי יש התורה כמ״ש שכבר ניתנה מן השמים והנה בידינו לעולם ולעולמי עולמים ת"ל, ושמו של האדון ב״ה נודע בעמים.
המצב הג׳ זמן שהב״ה תופס ממשלה על עולמו באותות ובמופתים גלוי לכל העמים לדעת שה׳ אלהים בישראל והיינו כל זמן הבית א׳ וב׳, ואמנם תביני שאפי׳ הגילוי הזה הוא גילוי מבחוץ פי׳ שאין כאן גילוי אלא מצד הפעולות לבד מכח המופתים הנראים שאם היו אותם המופתים חסרים הרי לא היתה האמונה מתבררת, אמנם אין זה תכלית הגילוי מה שהב״ה רוצה שיהיה כבודו נגלה בעולמו אלא המצב הד׳ הוא שיתגלה הב״ה לכל בריותיו מצד הידיעה וההשגה לא מצד המופתים אלא שיראו כבודו ית׳ וישיגוהו בריבוי הדעת והחכמה והוא מה שנא׳ כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים וכתיב כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו וכו׳ שאז לא יצטרכו אותות ומופתים לאמת האמונה אלא מצד הידיעה וההשגה ככל הנביאים וכל המלאכים המכירים האל ית׳ מצד השגתם וזאת היא ידיעה ברורה ואמיתית שלא יפול עליה שום ספק, וכן היתה השגת כל ישראל על הר סיני דכתיב פנים בפנים דבר ה׳ אל כל קהלכם ואומר כי מן השמים דברתי עמכם ונא׳ בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם שלא תהיה האמונה מצד המופתים שבנפול איזה ספק במופתים עצמם תתבלבל האמונה אלא ידיעה ברורה מצד הראיה והשגה שאין שם ספק כלל, ואמנם הנה למציאות האדם יש עילוים ולפי עילוי מציאותו וזיכוכו כן תרבה לו ההשגה והידיעה וזה פשוט וזה כלל,
המצב הה׳ שהוא זמן העילוים בהתעלות מציאות האדם והתעלות השגתו, כי הנה עד שלא נגלית הנהגתו ית׳ וממשלתו בידיעה הברורה שהיא מצד הידיעה, אפי׳ פעם א׳ במדרגה א׳ נקרא שעדיין לא נגלה המשפט הזה ולא עמדה הממשלה על מתכונתה אך כיון שנעשה זה פעם א׳ הרי המשפט נודע משם והלאה אינו אלא תוספות ועילוי ואלה העילוים יהיו אחר שכבר נעשה הגילוי הראשון כי יהיה הב״ה מזכך מציאות בני אדם ולפי הזככם כך יגלה להם גילוים יתירים מכבודו וגדולתו ב״ה, והרי זה כלל ההדרגה שעשה האדון ב״ה למדת משפטו מתחלתה עד תשלומה כי בתחלה אינו אלא ראוי להיות ומזדמן להעשות אך לא נעשה. ואחרי כן מתגלה מעט ועכ״ז אינו נקרא מגולה כי עדיין צריך להוסיף בו ענינים שיעידו עליו שהם המופתים והנסים, ובהגלותו באותותיו הרי נשלם מה שצריך לגילוי המשפט אך מצד מה שהוא ממנו, ועוד יש תשלום גילויו מצד עצמו פי׳ מצד הידיעה וההשגה שהוא עצמו יהיה מושג, ועוד יש תוספת גילוים יתירים ממנו כפי התעלות מציאות הצריכים להשיגו,