ואמנם דבר זה ביארוהו יפה יפה במדרשו של רשב״י בר״מ פ׳ פנחס דף רנ״ז ז״ל ואית למנדע דאיהו אתקרי חכם בכל מיני חכמות כי מלבד מה שפירשו בו יודעי האמת לפי דרכיהם הקדושים הנה מפשוטו של המאמר למדנו מה שביארתי לך כבר למעלה שיש להב״ה כינוים רבים לא לפי עצמו שא״א לכנות לו שום ענין פרטי אלא לפי בריותיו לפי אלה המדות שזכרנו שהם בו לא לפי עצמו אלא לפי בריותיו והוא מ״ש על שם בריין דהוו עתידין ליבראות ואמנם אמרו ע״ש בריין הוא פשוט כי לא נאמר שהוא דבר שנתחדש בו ח״ו כי אין חידוש ושינוי בו אלא גם מתחלה היה בכחו לעשות זה אבל אלה המדות תמיד אינם אלא ששייך לבריותיו לא מה ששייך לפי עצמו, ואמר כגונא דא ברא נשמתא והוא היות מציאות הנשמה מראה על שלימותו ית׳ שבו נבראת אוף הכי מארי עלמא וכו׳ אלא כל שמהן לו כגונא דספיראן וכו' ומה רבון עלמין לית ליה שם ידיע וכו' אוף הכי לית לה לנשמתא וכו' ע״כ וצריך שתהיי מדקדקת היטב על הדבר הזה כדי להבין מציאות הגוף והנשמה על בוריו וכל התלוי בזה הנה האדון היחיד ית״ש לפי שלימותו א״א (לו) [לנו] לכנות לו שום שם וכינוי לפי שאין אנו משיגים שלימותו וא״א לכנות מה שאין משיגים כי השם הוא גדר בעל השם ומה שאין יודעים ידיעה שלימה א״א לגדור אותו ואמנם אנחנו משיגים בכבודו ית׳ מדות פרטיות כגון הרחמנות הממשלה הכח המשפט החמלה הכעס התוקף וכיוצא בזה כל המדות שאנחנו משיגים בו מצד פעולותיו הם אותם המדות שהנביאים משיגים בו מן הקודם אל המאוחר, לפי שהוא ית׳ נותן להם השגה זאת ולפי ההשגה הזאת שהשגנו בכבודו אנו מכנים אותו ית׳ כן בכינוים האלה רחמן מושל אמיץ שופט וכיוצא והנה אעפ״י שהוא ית׳ בשלימותו הוא בלתי בעל גבול ושיעור כלל אבל אלה המדות שרצה בם הנה רצה בם בגבול ושיעור שרצה וע״כ למדה אחת נקרא רחמנות ולא ממשלה ולמדה א׳ כח ולמדה א׳ אהבה וכן כלם ואין במדת רחמנות אלא רחמנות ולא בממשלה זולת הממשלה, וגם אין ברחמנות אלא אותו השיעור שהוא ית׳ רוצה בו ולא בממשלה אלא השיעור שרוצה בה וכן כלם ולא מפני זה נא׳ שהוא ית׳ לפי שלימותו יש בו כחות אלה בשיעורים אלה אלא כל זה תלוי ברצונו ית׳ וכמ״ש שהוא אדון לשנות כל זה ואדרבא בשלימותו אין לנו לשער שום שיעור כלל אמנם לפי שהוא רוצה לתפוס באלה המדות ולפעול בדרך זה ע״כ ניחס אליו כינוים אלה ולא נבין באמרנו שהב״ה רחמן לומר שעצמותו ית׳ לפי עצמו הוא כך כמו שהיינו אומרים על אדם שיש תכונה זו בנפשו להיות רחמן שכך מוטבע במזגו שיהיה מושג ונתפס ממנו ענינו אפי׳ באיזה צד ח״ו כי זה אין לנו לחשוב כלל כי א״א לרעת מענינו ית׳ מה שהוא לפי עצמו באמת כלל ועיקר אבל כשנקראהו רחמן נבין שהוא רצה במדה אחת שהיא מדת רחמנות, מדה שאינה לפי עצמו אבל היא לפי ערך הנבראים ומשוערת בשעורים אבל לפי שהוא רוצה בזה והוא תופס בזה הדרך נקראהו על שם זה רחמן אבל עצמותו השלם ופשוט הוא ודאי חוץ מכל אלה הענינים וזאת היא האמונה שאנו חייבים להאמין בו ית׳ ודאי וכמ״ש זה למעלה כבר עתה נבין זה הענין עצמו בגוף ונשמה כי הגוף הוא בעל חלקים ואיברים פרטים בתשמישים פרטים מוגבלים אבל הנשמה הלא לפי עצמה היא ענין א׳ חוץ מכל עניני הגוף לגמרי וכל דרכיה הם דרכים אחרים שונים מדרכי הגוף בכל מכל כל אפי׳ בעניני ההרגשים עצמם אבל לפי שהיא העושה כל מעשי הגוף בהיותה בתוכו היא השומעת באזני הגוף היא הרואה בעיני הגוף וכן כל כיוצא בזה ע״כ נקראה רואה שומעת וכל שאר הכינוים אבל לא שיש אלה הדרכים לה כלל כי אעפ״י שהנשמה היא לבדה הרואה ולא הגוף שהוא דומם,ונמצאת שהיא הרואה את הדברים כמו שבני אדם רואים באמת לא שזה הוא דרך ראיתה כלל כי לה דרך אחר משונה לגמרי מכל דרך תשמישי הגוף והוא דרך שלא יוכל האדם בהיותו בגופו לשערו אבל לפי שהיא האוחזת בחק העין ההוא לראות לפי החק החקוק בו ע״כ נאמר שהיא הרואה וכן כל שאר התשמישים אך כללא הוא שהנשמה היא מין נברא א׳ רחוק בענינו מכל דרכי הגוף לגמרי אבל הוא נברא בחקו לעשות כל מה שמושרש באיברי הגוף לפי טבעם והנה היא תופסת בחקות האלה ועושה בגוף כל המעשים האלה ע״כ מתיחסים כלם אליה והרי זה ממש כענין השלימות שלו ית׳ לגבי המדות הפרטיות אשר רצה בם כי אין לשלימות שום ענין מן המדות האלה כלל אבל אלה הם מדות פרטיות אשר רצה בם מוגבלות ומשוערות בשיעור שרצה בהם אבל לפי שהוא ית׳ השלם בשלימותו הוא הפועל לפי המדות האלה ע״כ נקראהו באלה השמות וכינוים וניחס אלה הפעולות והתארים אליו אעפ״י שהוא לפי שלימותו פשוט באמת בכל הענינים האלה ואין לו יחס מצד עצמו עם שום א׳ מן הדרכים האלה ואלה הפעולות כלל.
אמרה הנשמה זאת היא הקבלה מבוארת בין לגוף בין לנשמה והוא שער גדול שנפתח להבין כל עניני האדם בכל זמניו.