אמר השכל אחר שידענו מציאות האדם וענינו בין בנשמתו בין בגופו בחילוף העתים וסדר הזמנים שהוחקו לו הנה צריכים אנו להבין הדרך איך שמתנהג עמו הב״ה בכל הזמנים האלה בין לענין גופו בין לענין נשמתו.
אמרה הנשמה הסדר הגון ודאי כי כל דבר צריך שיהיה מיושב על אפניו במקומו ושעתו עתה השלם נא את דבריך.
אמר השכל ראי יש העצמים הגשמים והעצמים הרוחנים והנך רואה כמה הפרש יש בין אלה לאלה כי הגשמיות הוא פחיתות ודאי לגבי הרוחניות אשר ענינה נכבד ומעולה והנך רואה כמה מן ההארה יש ברוחנים וכמה מן החשך והחסרון יש בגשמים הרי לנו בכאן שתי מיני בריאות בריאה בהארה רבה והשפעה מרווחת ובריאה בהארה מועטת וההשפעה ממועטת ושתי מדות אלו ית׳ מדת הבריאה בהארה ומדת הבריאה בלא ההארה מדת ההארה מתולדות חק טובו היא ומדת הבריאה בלא הארה מתולדות העלם טובו ותראי כי הרוחנים כל עסקם בדברי קדוש אך הגשמים עניניהם עניני חול ודברים שפלים ונבזים ונמצא שכל כלל עמל האדם תחת השמש אינו אלא הבל הבלים ומותר האדם מן הבהמה אין לאכול ולשתות ואת הארץ יסחרו הן כל אלה דברים פחותים ונקלים ודאי כללו של דבר כל דברי הגשמיות והטבע הלז הם חשך ולא אור מה שהאדון ב״ה מסתיר פניו מן העולם ואינו מאיר בו הארת קדושתו אדרבא מנחם בתוהו לא דרך בדרכים שפלים אלה אך עניני רוחנים זה הדרך ישכון אור פניו ית׳ שהוא מאיר להם בקדושתו וזה פשוט, ותדעי עתה כי שתים אלה הם מוסדות הנהגתו ית׳ ושרשה עם כל ברואיו מדת הסתר פנים שהוא מתעלם ומסתתר ואינו מגלה הדר כבודו ומדת הארת הפנים ומה שהוא בהנהגה היא בבריאה כי הנבראים הגסים ועכורים לא נבראו אלא בהסתר פנים כי לא האיר להם פני קדשו והרוחנים נכבדים ברואים בהארת פנים וע״פ יסודות אלה נעשה החיבור הזה של הגוף והנשמה שהגוף עניניו בכל דרכיהם בהסתר הפנים נמשכים ובאים והנשמה וכל עניניה בהארת הפנים והנה האדם הוא עצמו המתקן והנתקן כי את עצמו הוא מתקן ובעבודתו והוא ענין ועשיתם אותם ועשיתם אתם כתיב שדרשו חז״ל ובידו הוא להגביר בעצמו או הגופניות ודרכיו או הרוחניות ודרכיו, כי אם ילך אחר מראה עיניו ודרכי לבו הגופנים הנה נשמתו תחת מה שהיה ראוי לה להיות להועיל לגוף הזה שתהיה מזככת אותו כמ״ש אדרבא גורמת הפסד ונזק גדול לעצמה שהיא משתקעת בחשך ולהפך מזה אם יתגבר על יצרו ויסור מדרכי ההבל ללכת בדרכי התורה והמצוה תגבר הנשמה על הגוף ותזככהו ועתה תראי סיבובו של עולם ומה בין דרין קדמאין לדרין בתראין כי באמת השם אל לבו הענין אשר נתן אלקים לענות בו יתמה מאד על החפץ לראותו בני האדם רצוא ושוב יום ולילה לא ישבותו איש לדרכו נלאים ועייפים ולמה הם עמלים על אכילה ושתיה על הבל הבלים שאינו כלום על עולם של תוהו שבין לילה היה היום כאן ומחר בקבר, אבל מי שייטיב לראות יראה ויבין כי לא על דבר זה נברא האדם אלא היה ראוי שלא יהיה עסקו אלא בהשגת כבוד קונו כי לכן נוצר וניתן בו דעת וחכמה רבה ולא להרבות בסחורה או כל שאר דברים של מה בכך אבל האדם הוא שקלקל מעשיו וגרם לעצמו באלה היום ובכל דור ודור העולם חסר והולך בענין הזה כי הראשונים היו קרובים יותר אל החכמה ומתעלים אל השכל והאחרונים רחוקים יותר מן השכל ונשקעים בדברי הגופניות והטבע הלז בסחורה ובכל מלאכת מחשבת אשר לא ימצא האדם אחריו מאומה וכמש״ל ושרש כל זה הוא מ״ש כי הגוף בראו האדון היחיד ית׳ בהסתר פנים ולא בהארת הפנים ע״כ היה מציאותו חשוך ועכור משא״כ הנשמה שהיא אדרבא ברואה בהארת פנים ובהשקפה לטובה ע״כ היא קיימת ונצחית ובריאתה זכה ואמנם אם מגביר האדם את גופו ומשליטו הנה האדון ית״ש במדה שהוא מודד כן ימדוד לו להנהיגו רק בהסתר פנים ומכאן נמצא שהיה רחוק מאור החיים מן החכמה והדעת ומשוקע בזבל זוהמת החומריות והבלי העולם הזה ותראה שזה הוא מה שקרה לאדם מתחלה ולזרעו אחריו כיום הזה כי בהיות שהלכו אחרי עיניהם והשליטו הגוף ולא הנשמה ע״כ גם הב״ה הלך עמהם בהסתר פנים ולאדם אמר מתחלה בזיעת אפיך תאכל לחם ומן היום ההוא והלאה כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא והרי החכמה הלכה תמיד ונסתלקה מבני האדם וזה כלל גדול בגבול אשר הוגבל בו שכלו כך הם מחשבותיו של אדם ותאותיו הלא תראי הנער הקטן לא יכיר מה היא החכמה ולא יאוה אליה כלל אלא אדרבא כל תינוק בורח מבית הספר ולא יחשוב שיש טוב כ״א ההבלים אשר הוא מתעסק בהם וברבות דעתו ונרחב גבול ישוב להתאות דברים מתוקנים יותר ועד״ז לפי כל עילויו כך הוא לכללות המין האנושי כשהיה שכלם מושפע מהארה רבה לא היו מוצאים קורת רוח אלא מן החכמה וממה שהוא טוב
באמת וכשאין שכלם מושפע אינם מכירים לדבר טוב אלא הבלי הארץ הלזו והנה זה רע אשר נעשה מאחר חטאו של אדם שהוסרה ההשפעה וההארה מן המין האנושי ונשארו טבועים אך בדברי החומריות הגס, אלא שתיקן הב״ה לישראל במ״ת אבל הם קלקלו להם בעגל ושאר פשעיהם לכל חטאתם ונשאר העולם באפלה בדרכי הטבע המדומים לא כן בהיות האדם משליט את נשמתו כי אז גם הב״ה יאיר פניו אליו ויעלהו לעילוי גדול להיות כא׳ מן השרפים כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת וכמו שהיה לדור דעה על הר סיני וכמו שיהיה לע״ל בזמן שנא׳ אשפוך את רוחי על כל בשר וכו' והנה גם בטוב הזה יש מדרגות שזכו להם ישראל והעולם בדורות שונים פעם יותר ופעם פחות כגון דורו של משה דורו של דוד דורו של שלמה וכיוצא בזה כל הדורות שזכו לטובה הנה היה הכל הארת פניו ית׳ אליהם כפי עילוי נשמתם שהעלוה בכח מעשיהם וראי שכאשר נבין פרטי מציאות הגוף והנשמה ומצביהם בהסתר הפנים ובהארת הפנים כמו שנבראו בכל חילוקי פרטים, שבענין זה נבין ממילא כללי סדרי הנהגתו ית׳ שנהג ושהוא מנהג את עולמו עתים לטובה ועתים להפך ח״ו ונראה כמה חכמה גדולה אנו מוצאים בהנהגה הזאת ונראה ג״כ כמה עיקר גדול הוא האדם שבו בענינו ובמעשיו תלוי כל העולם וכל מה שנעשה בו מראש ועד סוף.
אמרה הנשמה ודאי אלה הם דברים מתישבים מאד על הלב לראות חכמה רבה בהנהגתו ית״ש ואיך נקשרים הדברים זה בזה בריאת האדם וכל מקריו בריאת העולם וכל אשר בו.