אמר השכל הקדמה אחת גדולה ועיקרית מאד צריך אני להודיע לך קודם שנכנס לפנים, בענין דרכיו אלה ית׳ ומשפטיו אשר אנחנו עוסקים בהם.
אמרה הנשמה ומה היא.
אמר השכל הנה אנחנו רואים חוקים ומשפטים אשר הוא ית״ש מתנהג בם עמנו אנחנו נבראיו מדות ודרכים צדיקים כאשר גזרה עומק חכמתו, עד שבעבור המדות האלה ייחסנו לו תארים רבים ככל דברי הנביאים ע״ה ואליו קראנו רחום חנון גבור וכל שאר הכינויים הרבים אשר נתיחסו לו, אמנם כאן צריכים אנו להבין ולדעת אמונה ודאית שיש לנו להאמין בכל זה, כי לא יאותו כל התארים והכינויים האלה אליו ית׳ לפי עצמו כלל ועיקר באשר אין כל הפעולות האלה פעולות שיפעל הוא ית׳ כאשר יפעל איש לפי טבעו וכחו, אלא כלם ענינים שנרצו מרצונו לעשותם לפי ערך הנבראים שרצה לברוא ולפי כחם לבד, ודבר זה נתברר אצל החכמים במקומות רבים בביאור רחב, וכלל מה שצריכים אנו להאמין בזה הוא, כי הוא ית״ש מציאותו נודע לנו ודאי שהוא מוכרח מעצמו, אך מהותו א״א לנו להשיגו כלל ועיקר, ולא עוד אלא שכבר אסור לנו איסור עולם להכנס בחקירה זאת וכבר אמרו חכמים המסתכל בד׳ דברים ראוי לו שלא בא לעולם, וכן אמרו במופלא ממך אל תדרוש וכו׳ אין לך עסק בנסתרות, וכללא הוא כל מה שיכולה מחשבת בני האדם לתפוס ולצייר אינו ודאי מהותו ית׳, כי הוא מרומם ונשגב מכל מחשבה ורעיון, ואין בו שום א׳ מן הענינים מה שיש בנבראיו לא מן הגדולים ולא מן השפלים, כי מה שהוא השלימות הגדול יותר בנבראיו, חסרון הוא לגביו ית׳ ולא נדמהו כחוקו [אצ״ל: בחוקו] כלל ועיקר, כי כל מה שנמצא בנבראים הטוב והרע החסרון והשלימות הכל חדש הוא שהמציאו הוא ית״ש כרצונו, והם דברים רק לפי ערכנו וענינינו לא לפי ערכו וענינו ית׳ ועל זה מקרא מלא צוח ואומר, ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, כללם של דברים האדון הוא ודאי משולל מכל מה שאנחנו מוצאים בבריותיו, אם חסרון ואם שלימות, ורק הוא לבדו השלם בשלימות אמיתי שאין שייך בו חסרון בשום פנים כלל ועיקר, והוא כלתי מושג אצלנו כלל, ואין שום א׳ מענינינו שייכים בו, ואולם ברצותו לברוא נבראים ולנהג אותם ולחלק להם מטובו להשפיע להם ברכות ולתת להם איזה גילוי מכבודו המרומם על כל ברכה ותהלה שיהנו מאורו אז שם לו כביכול חק ומשפט של הנהגה ישרה ככל ההנהגה הזאת אשר אנחנו רואים ושומעים, כי המציא לו כביכול מיני השפעה ומדות של הנהגה לאחוז בהם ולנהג בהם, לתכלית טוב ומובחר, אל כל נבראיו, ומעתה המדות מדותיו ודאי והתארים מתיחסים לו כי הוא העושה את כל אלה, אך כי אינם דברים מוכרחים אליו כלל אלא כלם נרצים ממנו ומציאותם תלוי רק בחפצו ורצונו, כי כלא כל אלה היה יכול לעשות ודאי ובזולת אלה, וגם עתה יכול לשנותם כרצונו, סוף דבר שליטת רצונו שליטה גמורה היא שאין לה שום מונע כלל ועיקר, בכל עת ובכל שעה, וכבר ביארתי דבר זה למעלה כל צרכו, והנה כמו שאל מסתתר הוא מצד מציאותו ומהותו הפשוט, שאינו מושג ונודע כלל לשום בריה, כן נגלה כבודו ונודע הוא קצת מצד פעולותיו אלה, וכל מה שתשיג בו כל בריה שבעולם לא יהיה אלא מצד פעולותיו לא זולת, ואמנם עוד צריך שתדעי שאפי׳ פעולותיו אלה שהם מושגות לנו, אין מושג לנו אלא תולדותיהם פי׳ הנפעל ממנו ית׳, אמנם לא דרך הפעולה איך הוא ית׳ פועל אותה, כי כל מה שהוא בו ית׳ אין השגה שתשיגהו וא״א להשיג אלא מה שהוא בנו, אנחנו הנבראים, וע״כ אע״פ שניחס לו ית׳ המדות אשר ניחס, ד״מ הידיעה הזכירה המחשבה החמלה הכעס הרצון לא נא׳ מפני זה שדרך ידיעתו הוא כדרך ידיעתנו ודרך זכירתו כדרך זכירתנו ומחשבתו במחשבתנו וחמלתו כחמלתנו וכעסו ככעסנו ורצונו כרצונינו, וכן כלם, אלא אלה הפעולות הוא פועל בדרך הבלתי מושג ונודע לנו כלל, אבל אלינו מגיעים באותו הענין ואותו חוק שהוא רוצה ולא עוד אלא שאפי׳ הפעולות של החסרונות אינו צריך לפעול אותם בחסרון ההוא כמו שהיה צריך לעשותם האדם שהיה רוצה לעשותם, אלא הוא אמר ויהי באופן אשר דרכו נסתרה ולא מושגת לנו כלל, ולנו מגיעות הפעולות בשיעור ההוא שמגיעות, צא ולמד מקולו ית׳ באהל מועד שאמרו חז״ל קול ה׳ בכח ואעפ״כ משה שומע וכל ישראל לא שומעים וכל זה נמשך מהיותו ית״ש כל יכול, והוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה שאין שום חוק שיעכבהו ושום משפט וגבול שימנעהו, ע״כ לא נקיש לפעולותיו מפעולת הנבראים כלל, אחר שהם מוגבלים ומותחמים, והוא ית״ש כל יכול לגמרי, והנה עד הנה הקדמתי לך הקדמה שהיא צריכה לכל מה שנעסוק בו בויכוחנו זה, עתה נבא לענינינו.
אמרה הנשמה שמעתי ומתישבים הדברים עלי כי א״א לשקוט בעניני הבריאה ומקריה, אם לא שנדע שיש לה עילה ומנהיג כך פשוט ומרומם כל יכול, ובלא שום הכרח וכפיה, וזולת זה אין יישוב וביאור לרוב הספיקות ותמיהות הנופלים בה.