תוכן

וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה [שמואל א' א' יג']. ויש לשאול, מדוע לא למשוגעת? זה ידוע, שענין תפלה צריך לאמר וקולה לא ישמע, היינו לא לעצמו, אלא להשפיע. וזה ענין כי מה' שאלתיו, כי כל תפילתה היתה מבחינת לה' ולא לעצמה. וענין חכמה מלמעלה למטה נבחן לבחינת שיכור. והוא חשב, שכוונתה על חכמה דבחינת מעלה למטה, אבל כוונתה היתה על ליבה, היינו שבחינת לבה הוא לא בסדר.
וזה פרוש שמדברת על מה שאין ליבה בסדר. ועלי חשב שעל לבה הכוונה, על מה שאין חכמה מתפשטת לתוך הלב, שנקרא חכמה מבחינת מלמעלה למטה, וכונתה על לבה, על מה שאין הלב בסדר. היינו, שתפילתה היתה, מדוע מגיע לה כל כך עונש גדול, שהלב יהיה משתוקק על המשכת למעל"מ, ובקשתה היתה, שה' ישלח לה רוח טהרה, שהלב ישתוקק על בחינת ממטה למעלה.