תוכן
שמעתי [בסעודת פורים] תש"ז
צלפחד היה מקושש עצים. ופירשו בזוהר [שלח יא] שהיה מודד איזה עץ יותר גדול, עץ החיים או עץ הדעת. דהנה צדיק נק' עץ החיים, שכולו להשפיע, ובזה אין שום אחיזה לחיצונים. אבל השלמות היא בעץ הדעת, שהוא סוד המשכת חכמה למטה, שהוא סוד להטיב לנבראיו. ואסור למדוד אותם, אלא צריך להיות "והיו לאחדים בידך", ז"א שאחד בלי השני אין שלמות.
ומרדכי היה מבחינת עץ החיים, שלא רצה כלום להמשיך למטה, שלא היה בעל חסרון. לכן היה מוכרח [המלך]
להגדיל את בחי' המן, ושהוא ימשיך האורות למטה. ואחר כך כשהוא מראה את החסרון, אזי מרדכי מקבל אותם הבחינות, בסוד קבלה על מנת להשפיע.
ועם זה נבין למה דוקא אחר
שדיבר מרדכי טוב על המלך, שהציל אותו ממות, גידל המלך את המן שהוא שונאו, כמרז"ל:
כרצון איש ואיש- כרצון מרדכי והמן, שהיו שונאין זה לזה.
