תוכן

בסעודת חג שבועות תש"ז ת"א
חכם בא לעיר, חכם נק' הקב"ה. בא לעיר, שבשבועות מגלה עצמו לעולם.
אמר עצל: ארי בדרך, שמא החכם אינו בביתו, שמא הדלת נעול [דברים רבה ח, ו]. והענין הוא, חז"ל אמרו: יגעת ולא מצאת אל תאמין. לכן אם הוא רואה שעדיין לא מצא את קרבת ה', אזי אומרים לו שבטח לא התיגע כראוי, ולכן מכנה אותו הפסוק בשם עצל. ומהו הטעם שהוא לא התיגע, כיון שהוא מחפש את קרבת ה', למה הוא לא רוצה לתת יגיעה? הלא אפילו אם רוצים להשיג דבר גשמי, גם כן לא משיגים בלי יגיעה.
אלא באמת הוא רוצה להתיגע, אלא שאומר: ארי בדרך, היינו הס"א, כמ"ש: "דב אורב הוא לי ארי במסתרים". היינו, מי שמתחיל בדרך ה' הוא פוגע בהארי, שהוא על הדרך, ומי שנכשל בו אין לו תקומה. ובשביל זה הוא מפחד להתחיל, כי מי יוכל לנצחו. אזי אומרים לו: אין ארי בדרך, היינו ש"אין עוד מלבדו" כתיב, כי אין שום כח אחר זולתו. בסוד, "והאלקים עשה שיראו מלפניו".
ואז הוא מוצא תירוץ אחר: שמא החכם אינו בביתו. ביתו הוא בחינת נוקבא, בחי' שכינה הקדושה, אזי הוא אומר שהוא לא יכול לידע בבירור אם הוא הולך בקדושה או לא, ולזה אומר: שמא החכם, היינו הקב"ה, אינו בביתו, היינו זה הבית אינו שלו, אינו של הקדושה, ומאין תהיה לו הידיעה שהוא הולך בקדושה. אזי אומרים לו: החכם בביתו. היינו, "נשמת אדם תלמדנו", וידע שסוף כל סוף שהוא הולך בקדושה.
אזי הוא אומר: שמא הדלת נעול, שאי אפשר להיכנס להיכל פנימה, כדרך 'לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול'. אזי משיבים לו: אין הדלת נעול, הלא אנו רואים שהרבה אנשים זכו להיכנס להיכל פנימה.
אזי הוא משיב - בין כך ובין כך לא אלך. פירוש, שאם הוא עצל ולא רוצה להתיגע, אזי נעשה חריף ומתווכח, שחושב שרק כך הם מכבידין עליו את העבודה.
והאמת היא, מי שרוצה להתיגע, אז הוא רואה להפך, הלא הוא רואה שהרבה הצליחו. ומי שאינו רוצה להתיגע אזי הוא רואה שיש אנשים שלא הצליחו, ואע"פ שהתיגעו לא הצליחו; על כן הטעם שהם כאלו שאינם רוצים להתיגע, אבל כאן שהוא עצל, ורוצה רק להכשיר ולהצדיק את מעשיו, לכן הוא כל כך דורש כחכם מצדיק. והאמת היא שצריכין לקבל את העול תורה ומצוות בלי שום טענות וויכוחים ואז יצליח.