תוכן

בעל כוח נקרא מי שיש לו רצון חזק ולא למי שיש לו אברים חזקים, על דרך איזה גיבור הכובש את יצרו וכו', כמו שנוהג בכוחות של אברים חזקים. למשל, מי שרוצה לילך לאיזה מקום ויש אנשים שמפריעים ללכת בדרך שהוא רוצה, וכאו"א מושכו לאותו מקום, שהוא רוצה, ואם נמשך אין לך כח כנגדם להכניעם, אז הוא נמשך מהמקום שהוא רוצה ללכת אל המקום שהגבור שביניהם רוצה, כי הוא מכניע את כולם, משום שהוא בעל כוח.
כמו כן בכוחות נפשיים: האדם מורכב מהרבה רצוניות. וכא"א מהרצוניות רוצה להכניע את רצונות האחרים ולהמשיך את הגוף, שילך לצדו. וגם כאן הרצון החזק ביותר שבין הרצונות הוא הגובר.
ובאם שנמצא אדם, שכל הרצוניות הם שווים, שאין לאף אחד יותר כח משל חברו, אז הוא יכול להיות בבחינת מנוחה מוחלטת, משום שאין לו רצון שיתגבר על השאר, לכן כולם עומדים ומושכים את הגוף, והגוף עומד באמצע, ואין זז משהו, לא לכאן ולא לכאן, אדם שכולם מושכים בכוחות שווים, אז ממילא הוא נשאר על המקום בלי שום תנועה, אפילו שיהיה לו כוחות חזקים, אבל כולם גיבורים בכוחות שווים, ממילא אין אף אחד שיוכל להכניע לחבירו. ורק כשיש לו כח אחד חזק, אותו כח הוא יכול לפעול וכל הרצונות מתבטלים כנגדו.
נמצא לפי זה, אם האדם רוצה שיצליח בתורה, אזי הוא צריך לראות, שהרצון לעסק התורה יהיה יותר חזק משאר רצוניות שבו.
ואז הם נכנעים נגדו, משום שיש בכח הגבור להכניע את החלש. לכן הרצון לקבל החזק מכניע את רצון העצלות ואת רצון לכבוד, ואת שאר תאוות.