תוכן

ב' דמנחם אב ת"א בסעודת שחרית דשבת
ענין "חזק" מה שאומרים אחרי סיום הסדרה הוא, שמהסיום צריכים לקבל חיזוק לגמור את כל המדרגות.
שכמו שיש לגוף רמ"ח אברים ושס"ה גידין, כן יש לנשמה גם כן בחינת תרי"ג, שהם צינורות הנשמה שעל ידם נמשך השפע. ועל ידי התורה נפתחין הצינורות האלו. וכל זמן שלא נפתחו כולן אזי אפילו במדרגה הפרטית ניכר חסרון, שגם המדרגה הפרטית נכללת מכללות. נמצא שאם חסר איזה פרט בהכלל אזי הבחינה הזו חסרה גם בפרט. והן מתגלין לאט לאט על סדר המדרגה. וכשנגמרו כולן יהיה גמר התיקון, ומלפני זה הם נתקנים ובאים בזה אחר זה.
ועם זה יובן מה שאמרו חז"ל: התורה קדמה לעולם. היינו שמטרם שנעשתה הגבלת העולם כבר היתה התורה. ואיך אפשר שתוכל להאיר אחר כך בתוך העולם, שהוא בחי' גבול?
אלא, שהתורה מאירה בבחינת זה אחר זה, וכשנגמרו כל הבחינות, הוא מוכרח לצאת מהעולם, יען שקצר מהכיל את בחי' התורה.
לכן מכל (ה)סיום צריכין לקבל חוזק, בכדי שיוכלו לילך הלאה.
וענין החמשה חומשי תורה הם נגד ז' ספירות, שעיקרן הם ה', משום שיסוד ומלכות אינם עיקרין, רק כוללים.