תוכן

בענין הנשמה, שהיא חלק אלוקי ממעל, והמקובלים המשילוה, לאבן הנחצב מההר. ונשאלת השאלה, איך אפשר לומר, שהיא אותו החומר של ההר אצל הנשמה, שהיא אינה מעצמותו ית'.
ויש לפרש, שכוונתם היא, היינו שהיא בחינת יש מיש. לכן הם דימו לאבן מההר. וההבדל הוא בזה, שזהו חלק הדבר שחלק אותו להקרא בשם נשמה, זהו הרצון לקבל. היינו שחלק הזה נקרא בריאה, היינו יש מאין. מה שאין כן האור שבתוכו נבחן לבחינת יש מיש. אבל בטח שהיש הזה, שמתקבל בהנשמה, כבר יש לו צורה בפני עצמו, ושנוים בין נשמה לחברתה. וזה הכל נעשה על ידי הרצון לקבל. וכל ההשתנות היא לפי הרצון לקבל, ולפי התיקונים של הרצון להשפיע. אבל המילוי שבהנשמה, היינו האור והחיות שהנשמה משיגה, נקרא בחינת יש מיש.