וכיון שביארנו כללות המועדים, נבא לבאר אותם בפרט במצוות הפרטיות הנהוגות בהם. ונתחיל מן הפסח שהוא הראשון. הנה בראש חדש ניסן מאיר שם יהו"ה בצירופו הראשון, כי הוא השולט בו. ובכל חדש ניסן אין אומרים תחנה, כמו שאמרו חז"ל, ובאותם הימים, וכן בכל הימים שהם כמותם, מכוונים כל הג' בחינות של הזיווג בסוד נר"נ, הכל בתהלה לדוד, והכונה: להעלות נר"נ שלך על ידי ג' ב"ן, אל יסוד רחל, שבו ב"ן וקנ"א כמנין בא"ר, וז"א ישפיע בבחינה זו1 אל נוק', ונעשה הזיווג; אבל אין צריך להוריד הנר"נ שלך למטה לברר. ומי שאומר יענך, מכוונים נפש
ורוח באשרי, ונשמה ביענך. וזה בימים שאין אומרים מוסף. אבל בר"ח וחש"מ אין לכוין הזיווג באשרי, כי נשלם בתתקבל שאחר ההלל. אלא שבאשרי מכוונים: שמאיר בחינת הזיווג שכבר נשלם, ונמשכת ההשפעה בסוד הכ"ב אותיות, ובריאה מקבלת אותה בסדר קדושה, וממילא2 שאר העולמות. וכל זה בבחינת חול, ואחר כך נעשה הזיווג בתוספת קדושת היום במוסף, והעולמות מקבלים השפע בהארת (קדושה)[ קדושת] היום. ובמנחה, כשעונים אמן בסוף חזרת הש"ץ, מכוונים יאהלוההי"ם, בסוד זיווג ישראל ולאה3, וכאן נשלם, כיון שאין נפילת אפים.
ובי"ב ימים הראשונים של ניסן, טוב לומר הי"ב פרשיות של הנשיאים, שבר"ח ניסן הוקם המשכן, והנשיאים הקריבו קרבנם באותם י"ב ימים. ותכווין לקבל כח מאותו השבט, אם הוא מהשבט שלך. ותכווין בכל יום צירוף אחד מי"ב צירופי הוי"ה לפי השבט. וזה הסדר: יהודה יהו"ה, יששכר יהה"ו, זבולון יוה"ה, ראובן ויה"ה, שמעון והי"ה, גד והה"י,
אפרים היו"ה, מנשה היה"ו, בנימין הוי"ה, דן הוה"י, אשר ההי"ו, נפתלי ההו"י. וביום הי"ג תאמר התחלת פרשת בהעלותך עד; כן עשה את המנורה - כנגד שבט לוי. וטוב לומר גם כן בט"ו הימים הראשונים של ניסן, הט"ו שיר המעלות, שסודם עלית השכינה בט"ו מדרגותיה, היינו י' שלה, וה' - שעולה בשל הזכר, הרי ט"ו; ואומרים אותם אחד בכל יום, עד שנשלמים ביום ראשון של פסח. וטוב לומר שיר השירים פרק אחד בכל יום, וחוזרים ומתחילים אותו, ומשלימים אותו בערב פסח.
ושבת שלפני הפסח הוא שבת הגדול, וסודו: שבת שהיא נוק', שנתגדלה, כי הט"ו ימים הראשונים של החדש הם סוד עלית נוק',ובתחלה נשלמת בשלה ביוד ימים, ואחר כך עולה ומלבשת לה' של הזכר, ובשבת הגדול, שהוא בי' של ניסן, כבר הגיעה נוק' לגדלותה, וזהו :"שבת הגדול". ומשם והלאה תעלה מדרגות הזכר, ותשתלם ביום ראשון של פסח4.
ועכשיו נבאר סוד חג המצות עם כל פרטיו, עם סוד ביעור חמץ ובדיקתו, ועשית השימורים, וכוונת הסדר, וכל המצוות שבו. ובתחילה צריך לבאר הגלות ישראל למצרים, שהוא השרש לכל זה, ואחר כך נבא לביאור הפרטים בס"ד.
1 של נר"נ.
2 מה שהוא תמיד הפעולה של שיר של יום ואין כאלקינו כו'.
3 ולעיל נפ"א דמנחה.
4 ראה כל זה בע"ח שער מיעוט הירח, פ"ב.