תוכן

יומא דף ע"ב ע"ב: "מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד". ופרש"י: "שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים". ויל"ה, אם יש לו יראת שמים למה הוא צריך לשער הנק' תורה, הלא מקודם צריכים להכנס להשער, א"כ מקודם צריכים תורה, כי אם יש לו יראת שמים למה הוא צריך לשער, הא אין משל דומה לנמשל!
ואפשר לומר דדרתא נק' יראת שמים, והתורה היא שער, היינו שע"י תורה יכולין לבוא ליראת שמים. ובזמן שהאדם רואה שאין לו יראת שמים אז התורה מועילה לבוא לידי יראת שמים, משא"כ אם אין לו צורך שחושב שכבר יש לו ... יראת שמים, ואין חושב שהוא זקוק לזה, נמצא שאין לו צורך לתורה, אזי זה שער בלי בית, ... שאם יכנוס שם לא ימצא שם שום דבר.
וז"ש: "יראת ה' טהורה עומדת לעד, אמר רבי חנינא: זה הלומד תורה בטהרה. מאי היא נושא אשה ואחר כך לומד תורה". עכ"ל. אשה נקראת יראת שמים, אזי כשלומד הוא ע"ד הטהרה שהתורה (יתכן: שהיראה) מביאתו לידי טהרה.
ובשבת ל"א מובא: "אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו, בהי עייל ופרש"י "יראת שמים דומה לפתחים חיצונים שדרך להם נכנסים לפנימיים כך אם ירא שמים הוא נעשה חרד לשמור ולעשות ואם לאו אינו חש לתורתו". עכ"ל. וזה בסתירה למה שפרש"י ביומא ע"ב. (פירוש: כי ביומא משמע שהתורה היא חיצונית ליראת שמים דהא ממשילה לשער לגבי חצר, ואילו בשבת משמע שיראת שמים היא חיצונית לתורה כי ממשילה למפתחות חיצוניות לגבי מפתחות פנימיות! ועיין במאמרי אדמו"ר זצ"ל על מסכת שבת ותמצא שם ביאור מלא על כך).