ז"א ומלכות פרט וכלל
וז"ס שז"א ונוקביה ה"ס פרט וכלל, כי הז"א שה"ס ששת ימי בראשית, וכן בחינת שתא אלפי שני הוא פרט, דהיינו שבו יוצאים כל פרטי המציאות בלי חסרון כל שהוא, והם מתגלים בשתא אלפי שני בזה אחר זה, והנוקבא, שה"ס יום השביעי, מלכות, היא מקבלת ממנו בחינת כלל, דהיינו שכל אלו הפרטים שבשתא אלפי שני, מגלים את שלימותה בגמר התקון, דהיינו באלף השביעי, ומבחינת יסודא ועקרא להעתיד לבא נמצא, יום השביעי, שהוא בחינת גמר התקון שנתקבל מכל פרטי הבריאה שבששת ימי בראשית.