שם מ"ב בג"ר דז"א
ז"א ה"ס אותיות, כי בו נקרשו האותיות, כנ"ל בדבור הסמוך. ובעקרו ה"ס כ"ב אותיות. וכשמקבל מוחין מישסו"ת, שה"ס ו"ק דאו'"א, ששם מתגלה הארת החכמה, הוא בסוד ל"ב נתיבות החכמה. שהם כ"ב אותיות דז"א ועשר ספירות שמקבל מישסו"ת. וכשמקבל מוחין דג"ר, דהיינו מאו"א עלאין, אז מתוספות לו עוד עשר ספירות מאו"א, והוא בסוד השם מ"ב אותיות, דהיינו כ"ב אותיות של עצמו, ועשר דישסו"ת, ועשר דאו"א. ואז כשהוא נתתקן בסוד השם מ"ב, הוא נבחן, שג"ר דמוחין בלבד הם בסוד השם מ"ב, להיותם מאו"א.