תוכן

ז. ושכותי כפי עליך עד עברי וכו'.

וזה סוד 'ושכותי וכו' וראית את אחורי'. שבהיותו מתעצם להשיג בהוה החלקי, הרי שהמשיך כל בחינת היהיה בכללות אחת לתוך חלק ההוה הקטן והצר כגשמי, א"כ הרי שבא על גבול הגשמי בבחינת השטח הקיצוני אשר שמה לא יש הרוחני בשום פנים, ונמצא נפסק מהדביקות, ומצוי במראה הזה רק בבחינת אחורים ולא פנים. וזה סוד 'וראית את אחורי', כי זהו ניתן לו בסוד הראיה, אמנם 'ופני', שהוא סוד הדביקות והשפע, אינו בא לשם. וזה סוד 'ופני לא יראה' כנ"ל, 'כי לא יראני האדם וחי' כנ"ל. דסוד הראיה היא בהוה הכולל לסוד היהיה, אשר קצר מאד מלהכיל כל בחינת היהיה בתוכו, וע"כ נפסק הדביקות בחיים באותו שעה, עד שזוכה לפנים בפנים עין בעין וכו', שבאופן זה נמצא תמיד בסוד היהיה, ותמונת ה' יביט, כדי להמשיך אור פניו ביהיה.
[הג"ה: בינה היא סוד 'הוה' שיסודה רחב, כלומר, שאפשר להשיגה, אבל קצר כנ"ל. חכמה היא סוד 'יהיה' שהוא ארוך כנ"ל, אמנם צר, כלומר, בלתי מושג, והבן. / ה'יהיה' הוא סוד עייל, ה'הוה' הוא סוד נפיק. / סוד המציאות הוא סוד 'יהיה', סוד קיום של המציאות הוא סוד 'הוה'. / הדכר 'יהיה'. הנוקבא: 'הוה' שאינו נשלם, דעל כן ליהיה היא צריכה תמיד, ולית לה מגרמה ולא מידי].