תוכן

ז. המשיג והמושג באים יחדיו

והבן הסוד הזה, שהמשיג והמושג נבראים כאחד ממש בלי קדימה כרגע. ואם אמנם המושג הוא מציאות בלי המשיג. אמנם הוא שייך למדרגת עולם עליון.
כי למשל, אם לא היתה הראיה נבראת, הרי לא היו מציאות צבעים בעולמנו, כי מי ישיגם? ואם היה מציאות בלי חושי הראיה שלנו, הלא אז היו מושגים למלאכים לבד ב... לא באותו צורת מושג גשמי שלנו, לא המושג ... שיש באותן הצורות. הרי שמושג הצבעים בתוכנו הגשמי נברא בעולם ביחד עם האנשים בעלי ראיה גשמיות. וכמו כן בטרם שנבראו המלאכים, היה בהם מושגים של השרפים מבריאה. ... ... היו רק מושג אלקי כמו באצילות.
ואם תוכל להתרומם עוד יותר למעלה, תמצא שהוא המשיג והוא ההשגה והוא המושג, או הוא היודע והוא הידיעה והוא הידוע (רמב"ם הל' יסודי התורה ב, י). וזה סוד 'אין עוד מלבדו' (דברים ד, לה). וכן הוא המשכיל וההשכל והוא המושכל. ובזה סוד 'סוף מעשה במחשבה תחילה' (פיוט לכה דודי), דהיינו צורה אחרונה המושגת בהשגות כמו הבית הנגמר. אמנם הוא חומר מחשבתי לבד, ואין שם מבחינת עצים ואבנים של הבית כלום. ואם כן הוא אז המשכיל והשכל והמושכל בסוד אחד יחיד ומיוחד.
[הג"ה: כמו במחשבת הבריאה, אין שם זולתו כלום, וכל הנשמות הכלולות שם הם מבחינת חומר המחשב בעצמותו. כמו כן באצילות, כיון שאין שינוי בבחינת אור, נמצאים גם האורות כוללים העתידות מבחינת עצמותם. שזה סוד הוא המשכיל והוא המושכל והוא השכל, כמו באין סוף, אלא באצילות אנו משיגים ג' אלו כאחד.
הג"ה: 'איהו' הוא סוד המשכיל, ו'חיוהי' הוא סוד המושכל, ו'גרמוהי' הוא השכל שההשכל ומושכל מלובשים בו. שבבריאה אינם חד, כי המשכיל אינו מושכל, וחסר ממנו ע"י מחיצת הכלי של המשכיל, וע"כ המושכל אינו ניתן בשכל, והשכל אין בו לא ממשכיל ולא ממושכל.
הג"ה: השכל הוא הכנה המקבל שכליות, המשכיל והמושכל הם ימין ושמאל שבשכל מתייחדים].