תוכן

ז. אבי"ע
ויש באהבה זו ד' חלקים, שהמה נבחנים בדומה לאהבת אדם, כי במקרים הראשונים שקבלת איזה מתנות מרעך, עדיין לא תכנהו לאוהבך, ומכל שכן אם הוא אדם גדול שאין לך השתוות עמו. אולם עכ"ז, על ידי ריבוי מתנות ואורך ההתמדה, יצוייר שאפילו האדם גדול תכירהו לאוהבך האמיתי כמו שהיה שוה לך, כי חוק האהבה לא יצוייר בין גדול לקטן, כי שני אוהבים אמיתיים צריכים להרגיש השואה ביניהם כנודע.
ולפיכך תבחין כאן ד' מדרגות של אהבה: שהמקרה נקרא עשיה, והכפלת ריבוי המתנות נקרא יצירה, וגילוי האהבה גופה נקראת בריאה.
וכאן מתחיל הלימוד מחכמת הקבלה הצורתית, כי במדרגה זו נפשטה האהבה מן המתנות, שזה סוד "בורא חושך" (ישעיה מה, ז), כלומר, שמסלק האור מן היצירה, ונשאר האהבה בלי אור בלי מתנותיה.
ואחר כך האצילות, שאחר שטעם ופשט הצורה מהחומר לגמרי, בסוד "ובורא חושך", ראוי לעלות למדרגת אצילות, ששם חוזרת הצורה ומתלבשת בהחומר, דהיינו, אור ואהבה יחד.