תוכן

השעבוד והחירות
ואין פירושו של חירות המובטח לעתיד כמין מנוחה, שכל יומו של אדם יצורף מאכילה ותענוגים ושכיבה על הספות, כי זהו שקר מסוכל, כי העמל לא יושבת מן הארץ. אלא כל ענין השעבוד שאנו מרגישים כהיום הוא בשביל שאין אנו מרגישים את תועלתה, כי העמל שאינו מביא את שכרו המותאם לו והמשוער, הרי זה שעבוד רע המרגיז מאד את עצבינו, משא"כ בהעמל המביא משלם את תמורתו, ואין צריך לומר בשיעור של עודף על הוצאתו של היגיעה, שבזה אין לו שום הרגש של שעבוד, והוא נקרא חירות ממש, כי הוא מתעמל מרצונו הטוב.
למשל, אם מעבידים את הפועל בעד אותו השכר יומו עוד שעות מיותרות, הרי מעבידים אותו בפרך ומשעבדים אותו יותר מדאי. אולם למשל אם משלמים לו בעד השעות היתירות מחיר של יום שלם, אז אין אנו משעבדים אותו כלום, מפני שהפועל עובד כאן מתוך רצונו ובחירתו החפשי. והוא שאמרנו שבשעה שהאדם מבין את התועלת היוצא פועל מן העמל, הרי זה חירות גמור ואין כאן משום שעבוד כלל, מפני שבשעה שהעמל ושכרו המה גומלין זה את זה, נודף העמל מפני השכר כהנדף יגיעת לעיסת השניים מפני המאכל הנעים, שלא יתכן לומר כלל על האוכל לתיאבון שהוא מתיגע מנענוע הלחיים, כי אין יגיעה במקום תענוג, וכולו חירות ונועם.