תוכן

ז*. אולם עדיין נשאר מקום שאלה: אם כל תכלית התורה וכל הבריאה איננה רק להרים את האנושיות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה לדבקה בו ית' וית'. היה לו תיכף לברוא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה ותורה ומצוות.
אמנם כבר פרשוה בזוהר, כי 'מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה'. פירוש, כי כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים בעדו, פחד מלהסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית. ולפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הוכן לנו העבודה הזאת על ידי הבריאה המושפלת, ועל ידי תורה ומצוות המרוממת אותנו, באופן שרוממותנו מגיע על ידי קניין עצמי.
[נוסח אחר: ועמדו על זה חכמי הזוהר, הרי היה יכול מתחילה לבראות אותנו בכל הרוממות הרצוי לדבקותו ית', ומה היה לו לגלגל עלינו את כל הטורח הגדול הזה מהבריאה בתורה ומצוות. ותירצו, דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה וכו'. פירוש, שהאוכל שאינו שלו רק מיגיעתו של חבירו, פחד הוא מלהסתכל בצורתו, דהיינו שמשום היותו חי וניזון על עמל חבירו מושפל והולך עד שאובד צורה האנושיות. ועל כן מתוך שלימותו ית', אין דבר חסר יוצא הימנו, וע"כ הכין ונתן לנו מקום להרויח את רוממותינו על ידי מעשה ידינו עצמינו].

* [מאמר זה הוא טיוטה של מאמר ו' 'מתן תורה', אולם כיון שיש בו תוספות שונות על המאמר הנדפס, הבאנו אותו במלואו. החלוקה לסעיפים נעשו על ידינו במקביל לסעיפים שבמאמר ו' 'מתן תורה'. אולם לא היתה מקבילות לכל הסעיפים שבמאמר, וכן קטעים מסוימים במאמר לא ידענו את מיקומם המדוייק.]