תוכן

העתק מכת"י של אאמו"ר זצ"ל
ענין ז' שלמים של קידוש לבנה, שנוהגים לחכות לז' שלמים, וגם למוצאי שבת קודש. ולא כמו שנוהגים, שבאם חל מוצאי שבת קודש באמצע הז' ימים, אז מקדשים את הלבנה, או כשמלאו לה ז' ימים מעת לעת, אינם מחכים למוצאי שבת קודש. [שו"ע או"ח תכ"ו].
והענין הוא כי הלבנה היא בחינת מלכות שנקראת שביעית, שה"ס שבי-הוא, דהיינו בשעה שהשבת מתמלאת מששת ימי המעשה שנקראים הוא, אומרת השבת: בי-הוא, שהוא ה"ס חמה, ובי ה"ס לבנה המקבלת מהחמה כל אור שבה, ולית לה מגרמה ולא מידי.
אמנם יש בה שתי בחינות שנקראות שבת וחדש. משום שהמלכות בעצמותה נבחנת גם כן לד' בחינות הנודעות חו"ב ותו"מ, אשר ג' בחינות הראשונות חכמה בינה ת"ת, ה"ס שבת, שהן שלשת הסעודות המכונות ונרמזות בתורה הקדושה, בג' פעמים היום [שבת קי"ח ע"א]. אכן בחי"ד שבה, ה"ס מוצאי שבת, או חדש, שאינה נכללת בסוד היום כנ"ל, כי לילה היא ולא יום.
ואין להקשות, הלא הסעודה הראשונה של שבת קודש גם היא לילה, ואיך נקראת בתורה הקדושה היום? אולם ליל שבת ה"ס "והיה יום אחד, הוא יודע לה', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור" [זכריה י"ד ז']. מה שאין כן לילה דמוצאי שבת קודש הרי הוא חושך עדיין, ולא אור.
ולפיכך הורו לנו חכמינו ז"ל בתושבע"פ לסדר שלחן גם במוצאי שבת קודש, כדי לתקן גם חושך ולילה הזה, הנשאר עדיין בלי תיקון, והוא הנקרא מלוה מלכה כנודע, המפרנס ומשלים לאותו עצם לוז, שה"ס בחי"ד הנ"ל שאינה מקבלת כלום מג' סעודות דשבת כמבואר. אמנם בחי"ד זאת הולכת ומשתלמת בסוד "חדש היום" [משניות ר"ה פרק ד' ד'], שז"ס קידוש החדש, שישראל מקדשי לזמנים, דהיינו להאי שארית הנ"ל שאינה מתפרנסת מסעודת השבת כאמור.
ועל כן אפילו הכהן הגדול מאחיו, שאין בקדושה עליונה למעלה ממנו, דעל כן מוזהר ועומד שלא להטמא לשום מת מקרוביו, מזהיר לו הכתוב: "כי אם לשארו הקרוב אליו וכו' לה יטמא" [ויקרא כ"א ב' ג'], והבן עם הנ"ל אשר כל קדושה עליונה משבת באה, ומתוך שהאי עצם לוז, דהיינו בחינה ד' הנקראת "שארו", אינה מקבלת מסעודת שבת, ולפיכך אין הכהן הגדול נפטר מלטמא בה.?
וסוד התיקון שבקידוש החדש, הוא אמנם נמשך מהשבת והארותיה, שה"ס "נתקשה משה", עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש, ואמר לו: כזה ראה וקדש.
פירוש: כי משה נתקשה מאד, כי לא יכול לקדשה מחמת שכל כוחו של משה ה"ס שבת, כי בשבת ניתנה תורה, ועל כן לא מצא תיקון ל"שארו" הזאת בכל אורות התורה הקדושה, משום שאין שארית הזאת ניזונית מכל זה כמבואר, ועל כן נתקשה משה.
ומה עשה הקדוש ברוך הוא? נטלה, וצר בה צורה בתוך צורה, כמין מטבע של אש, שהצורה הטבועה בה מצד זה אינה דומה להצורה שמצד השני, על דרך שאמרו ז"ל [ב"ק צ"ז ע"ב] במטבע של אברהם אבינו ע"ה, אשר זקן וזקנה מצד אחד, שה"ס בחי"ב ומדת הרחמים, ובחור ובתולה מצד אחד, שה"ס בחי"ד ומדת הדין הקשה, מלשון "בתולה ואיש לא ידעה" [בראשית כ"ד ט"ז]. וב' צורות הללו נשתתפו יחד, באופן שבעת שהקב"ה רוצה להמשיך שם תיקון דהארות השבת על ידי עבודת הצדיקים, הנה הקב"ה מראה להם לצדיקים, אותה הצורה שנמשכת מג' בחינות הראשונות דמלכות, דהיינו המכונה אצלנו בחי"ב, אשר אותה אפשר לצדיקים לקדשה עם אורות דשבת כנ"ל.
שז"ס מטבע של אש שהראה לו הקב"ה למשה ואמר לו: כז"ה רא"ה, כלומר אל תהפוך להסתכל בה מעבר השני, וקד"ש כלומר שתוכל עתה לקדשה, כי בעבר הזה יש לה ההכנה לקבל הקדושה העליונה מג' היום הנ"ל, אשר בדרך זה ישראל מקדשי לזמנים לאט לאט, עד שמצטרף שיעור השלם ומספיק לגמר התיקון.
"שארי"ת ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב" (צפניה ג' י"ג), "בלע המות לנצח" (ישעיהו כ"ה ח'), "ואת רוח הטמאה אעביר מן-הארץ" (זכריה י"ג ב').
והנך רואה בעליל שכדי לקדשה כהלכתה ע"פ הנ"ל, הנה מתחילה צריכים לשבעה מעת לעת שלימים, שה"ס הגילוי דהארות השבת, שסוף סוף אין לה שום הזנה ותיקון רק מסוד השבת, שהסו"ה "והיה שבעת ימים תחת אמו" (ויקרא כ"ב כ"ז). ואחר זה אנו מדיקים בהזמן שיהיה דוקא במוצאי יום מנוחה, שה"ס הלילה שעוד לא נהפך ליום. סעודה רביעית, רגל רביעית, אשר באופן זה נמצאים לנו ב' הצורות בהמטבע של אש, שאז מוכנת לנו לקדש אותה כמבואר.