תוכן

זמן ומקום

כ"ג תמוז

לשלימות העבודה מוכנים ג' כלים, שהם: חוש, דמיון, שכל, שהשלם עובד עמהם ומעביר כל הצמצומים שמתפשטים מגבולי הזמן ומקום.

וראוי שתדע, אשר כל שפע לא נשלם זולת נגיעתו ומפעלו בחוש, וכשמופיע בחושים נודע שבאה עד מקום ההשלמה. אבל (תהלים מט, יג) 'אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין', כי מוכרח לתקן בכל הכ"ח עתים, נמצא שבהעתק השפע מחושים, נגבל השפע בב' צמצומים, ב"זמן" שעבר, ו"מקום" שתפש לעצמו באותו הזמן. דהיינו, רוחב המקום שנתפשט בהחוש שהיה באותו הזמן.

ובכח הדמיון מעביר "גבול המקום", דהיינו, שאוחז במח הדמיון כל התפעלות שהתפעלו החושים, ובזה מביאם לחושים החדשים, דהיינו שמשוה בכחו חושים הקודמים עם חושים ההוים. נמצא שכל פעולות הדמיון נפעלים במקום, אבל חלושים המה לפעול בזמן, כי מה שעבר אין, ואין תחבולה לבא ליום האתמול, לכן אין שפעו מתקיים. וכיון שבתחילת עבודתו עובר חוט הזמן שהוא כנגד הטבע, לכן טעם שפעו אינו נקי, ומורגש בו צמצום שעושה הזמן. וחוץ מזה אינו מתקיים זמן ארוך, וחייו קצרים, ותמיד לעבודה צריך.

וכשנעתק מדמיון, מתחיל עבודת השכל. דהיינו, שמשכיל על העוברות והעתידות, ומשכילם לפרטיהם ודקדוקיהם.

והגם שעבודתו קשה מאוד, כי טרם השתלמותו שפעו פג ומופג מאוד, כי נאבד אפילו מהמקום, כי טבע החושים שאינם מתפעלים משכל בלתי נשלם, כי בעוד שעובד במח המדמה, היה משלים מה שהוטל עליו בעת קצרה, דהיינו, שבא ממש למקום ההשפעה אחר עת עבודתו, ולולא צמצום הזמן שמניח רושם אחריו, לא היה צריך כלל יותר. אבל עכשיו, שאינו עובד במח המדמה, אלא במח השכלי לבד, ועבודת השכל אוחז זמן ארוך, שעד אותו הזמן כמו מתרוקן מכל וכל, כנ"ל. מכל מקום פעולתו שלמה, כיון שבתחילת עבודתו אינו עובר כלל חוט הזמן, כי אין מגדר השכל להתפעל מזמן, ואצלו העבר והוה שוים, לכן לא יפחד כלל מצמצום הזמן, ומטעם זה, כשמשתלם כל צרכו שפעו נקיה ותמה, ואין צמצום הזמן פוגם בו כמו שלא סייעו כלל בעת עבודתו.

וכיון שנתקן צמצום הזמן, גם צמצום המקום נתקן מאליו, כי תלוים זה בזה כידוע.