תוכן

כ' סיון
דהנה העולם נקרא בחינת שכינה הק'. אלא בזמן שעדיין לא זכה להתיחד אליו ית', אזי העולם הזה הוא בחי' יסורים ואחר כך הוא דומה לניגון ז"א כמו שעושין ניגון של צער ויסורים, שהנפש נהנית מהניגון אעפ"י שהוא מלא צער ויסורין. אלא כיון שהיסורין והצער נעתקו לבחי' ניגון, אזי הם מתוקים לשמיעה. כך הוא העולם , אלא להעתיקם לבחי' ניגון, רק הבורא ית' יכול.
והעיקר, שהאדם צריך לידע שיש להבירה מנהיג, ואין שום מקרה. והס"א מחטיאו להאדם לומר שהכל הוא מקרה, שזה סוד "חֲמַת קרי", שיש חֶמֶת מלאה קרי, שהאדם יוכל לומר שהוא מקרה.
אלא האדם צריך להאמין בשכר ועונש, ואית דין ואית דיין, כי לפעמים יש כשבא לאדם איזה רצון לעבודת ה', והוא בא על ידי שעסק מקודם בבחי' עשיה על ידי שהכינה בתפילה, והוא נענה על תפילתו לאחר כמה ימים, ואזי כשבאה לו ההארה, אז הוא תלה זה במקרה ואומר שעכשיו המוח שלו צלול, שהגוף שלו בתכלית העילוי, אזי הוא יכול לעסוק בעבדות וכדומה.
או בזמן כשמעיין באיזה ספר, והשי"ת האיר עיניו, אזי הוא תולה את זה במקרה היינו שיש לו עכשיו מוח מיושב, ובזמן שהוא עיין באיזה ספר, הגם שהוא יודע שהשי"ת מלובש בתורה, מכל מקום אין הוא יכול לקבל כלום מזה, אלא כשהוא מעיין ותולה תקוותו בה' שיאיר עיניו. אזי מה שלומד הוא על אדני האמונה.
הנה יש ב' כוחות מתנגדים זה לזה: כח תחתון וכח עליון. כח עליון, הוא כמו שכתוב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וגו', ז"א שכל העולם לא נברא אלא לטובת השי"ת. וכח תחתון, הוא הרצון לקבל, שכל העוה"ז וכמו כן העולמות העליונים הכל בשביל הגוף.
ובטח שהשי"ת הוא ינצח, אלא שזה נבחן דרך יסורים, שהיא מרבה הזמן. אבל יש דרך תורה, שהיא מקצרת הזמן, וע"י באים שכל מגמתו של האדם תהיה אך לקדשו.
סדר הלימוד מתחיל מ"בראשית" ומסיים "לעיני כל ישראל". ז"א בראשית ​והארץ, היינו הארציות היתה תוהו ובוהו וחושך, אבל אחר כך כשמרגישים אז, אזי זוכין לויאמר אלקים יהי אור.