[1] סנהדרין צח, א: "אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיה ס, כב) 'בעתה' וכתיב 'אחישנה', זכו - אחישנה לא זכו - בעתה".

[2] שמואל ב' יד, יד: "לבלתי ידח ממנו נדח".

[3] ע"פ שיר היחוד ליום שישי.

[4] רבינו מרחיב על כך במקומות רבים ש'בעתה' ו'אחישנה' המה ב' בחינות בהתפתחות הבריאה עד לתכלית הנרצית, וז"ל במאמרי הסולם א' מאמר לב ('מהות הדת'): "אם זכה והולך בדרך תורה – אחישנה, ואם לא זכה, זיכוכו יהיה בדרך יסורים עד שיבא לגמר ההתפתחות בעתה. אבל סוף סוף יבא לגמר תיקונו". אמנם עי' בהסולם פרשת שלח אות שג שמפרש באופן אחר.

[5] בראשית טו, יג: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה".

[6] טעם זה לקיצור ימי השיעבוד מארבע מאות למאתיים ועשר, מפני שקושי השיעבוד השלים, מופיע בהרבה ספרים. ועי' בהקדמת ספר הזוהר אות קסו בהסולם: "קושי השעבוד ששלטו בנו בעת ששלט אדם בליעל באדם דקדושה, לא היה אלא להרע לאדם בליעל, כי מחמת זה מהרנו לבא לאמונתו ית'". וכתוב בזוהר בא אות קסג וז"ל בהסולם: "אף על פי שלא השתעבדו בהם ארבע מאות שנה, מכל מקום, משום שהיו מוכנים להתקשר בהם ת' שנה לולא דִלג הקדוש ברוך הוא את הקץ, נחשב כאלו השתעבדו בהם כל ת' שנים". אמנם עי' באגרות הסולם אגרת סח, שקיצור גלות מצרים גרם לכל הגלויות עד הנה.

[7] חגיגה טו, א: "כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. זכה, צדיק, נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. נתחייב, רשע, נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם". ובברכת שלום שמעתי מאמר רלט מבאר מאמר זה: "נברא עולם כל כך מלא עם הרבה אנשים, שלכל אחד ואחד יש לו מחשבות משלו ודעות משלו וכולם נמצאים בעולם אחד, וזהו בכוונה כדי שכל אחד ואחד יהיה כלול מכל המחשבות של חברו... 'זכה צדיק', זאת אומרת לאחר שעשה תשובה, הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, ואז יש לו חלקו וחלק חברו בגן עדן, וזהו מטעם שמוכרח להמשיך אור עליון גם בשביל המחשבות זרות של כלל האנשים שבעולם, היות שהוא נכלל מהם והוא צריך להכריע אותם לכף זכות... ואף על פי שהם בעצמם אינם יכולים לקבל את האור הזה שהוא המשיך עבורם, מטעם שאין להם כלים מוכנים לזה, אבל הוא המשיך בשבילם גם כן".

[8] בברכת שלום שמעתי מאמר מג מבאר ענין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים: "שעל ידי זה יש היכר לצדיקים לראות איזה טובה עשה להם הקב"ה שברא אותם חכמים וגיבורים". עוד שם במאמר קצז: "הצדיקים מקבלים כח ללכת מחיל אל חיל ע"י הרשעים, וזה שאמרו שהרשעים נעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, שהצדיקים הולכים על בחינת מה שנשארו בבחינת רשעים" (עי"ש ההסבר באורך).

[9] תהלים ז, טז. הרשע נופל לשחת אותה פעל לעשות בכדי להפיל לתוכה את הצדיק.

[10] ע"פ משל בפסחים כח, א: "סדנא בסדני יתיב מדויל ידיה משתלים". וברש"י: סדנא - נגר עושה סד לשום בו רגלי אסירים. מדויל ידיה משתלים - מהרמת ידו וממלאכתו משתלם שכרו כשנמצא גנב.

[11] עי' אדרא רבה אות לז.

[12] אות ת' בגימטריא 400, אות ר' בגימטריא 200, וב' רישין המה 400.