ו. אכן הרשעים הגמורים, הם אותם
שנתעצם בם בעוצם רוע מעשיהם, עכירות כל כך גדול וחשך כל כך רב, עד שנשחתו בגופם
ונפשם באמת, ושבו בלתי ראוים בשום פנים להדבק בו ית’. והנה אפשר שימצאו בידם קצת
מעשים טובים, אבל הם מעשים שבעלותם במאזני צדקו ית’, אינם מכריעים את בעליהם לצד
הטוב האמיתי כלל, לא מצד כמותם ולא מצד איכותם. כי הרי אלו היו מכריעים אותם לזה,
כבר לא היו נחשבים רשעים גמורים, אלא מאותם שמצטרפים והולכים עד שמגיעים אל מצב
מוכן לטוב. אכן כדי שלא תהיה מדת הדין לוקה, שישארו מעשים אלה בלי גמול, הוחק
שינתן להם שכרם בעוה”ז כמ”ש, ונמצא הזכות ההוא כלה ואינו מגיע להעצים בהם שום מעלה
אמיתית.