כוונות בזווג
... שיש כאן ב' בחינות, א) היא עצם החכמה המתגלה ממעלה למטה. ב) היא גילוי הדינים, שגרמו מחמת המשכת החכמה ממעלה למטה. והמתדבק בבחינה א', שרוצה להמשיך או להתפלל על קבלת הארת הזווג שבבחינה הא' נבחן כנמצא לפני המלך בעת הזווג, דהיינו שרוצה להמשיך משם הארת החכמה ממעלה למטה, שזהו איסור חמור כנ"ל, וז"ש, וכדין בעיין כלא לנפקא מקמי מלכא וכו' ולא למשאל שאלתין. מפני שאסור להמשיך החכמה ממעלה למטה, ... אלא שצריכים להתדבק בבחינה ב' ..., דהיינו בגילוי הדינים שנגרמו מחמת המשכת החכמה ממעלה למטה, שהתדבקות הזו נבחן כנופל על פניו, כי הפנים ה"ס חכמה, כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו, והדינים הללו המזהירים אותו שלא להמשיך חכמה, הם כמו מפילים את פניו. וז"ש, אלא אצטריך למנפל על אנפין, דהיינו להתדבק בדינים המפילים את פניו, שה"ס נפילת אפים. וז"ש, מ"ט, בגין דההיא שעתא שעתא דשמושא הוי, שמתגלה אז ב' בחינת הנ"ל, ובעי כל בר נש למכסף מקמי מאריה, ולחפיא אנפוי, שהאדם צריך להתביש מלהתדבק בבחינה הא' מהארת הזווג, כי אז יפגום בזווג המלך, כי אסור להמשיך החכמה ממעלה למטה, אלא יתדבק בבחינה הב', דהיינו בדינים המכסים את החכמה, וז"ש, ולחפיא אנפוי בכסופא סגי. ומבחינה זו יכלול את עצמו בזווג המלך, וז"ש, ולאכללא נפשיה בההיא שמושא וכו'.