זוהמא
וקליפות
מעת ש'שלט האדם באדם לרע' (קהלת ח, ט) מעטיו של הנחש, אז נאמר בדחז"ל (שבת קמו, א) ש'בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא', כי נפרד האדם מהקדושה ואינו יכול להנות מחכמה העליונה, ואפילו אם מתגבר בהשכלת החכמה אינו יכול לקבל יותר רק קליפה ושטחיות העליון. שמתחילה נהנה גם מהקליפות והשטחיות למקצת. אכן הפעולה היא להיפך מהנרצה, כי לא לבד שאינו מספיק לו לקבל התקרבות להשי"ת, עוד גורם לו ענין זוהמה ומיאוס עד שמתפרש ונפרד עוד יותר מקודם, על דרך שנה ופירש, ונפשו מעתה קצה בהחכמה מלהתקרב אליה פעם שנית, כי קליפות האלו שקלף משטח כל דבר חכמה שהשכיל, המה הם ממשלת הס"א והנחש, אשר על כן ביאתם בהאדם מדחה אותו לגמרי ר"ל מלנסות עוד להתקרב, כי הזוהמא דוחיתו, ועל כן קליפות החכמה מכונים נחש להיותו ראש המחטיאים, וביאת הקליפות אלו לשכלו של האדם הם ביאת נחש על חוה שהיתה החוטאת הראשונה בענין ההוא.