תוכן

ערב ר"ה תשי"א
כד אסתלק ההוא שופר גדול. התחיל בהקדמה כללית של ענין ראש השנה ואמר: ​כי העולמות בכל שנה חוזרים לקדמותם כמו שהיו בזמן בריאת העולם בששת ימי בראשית, היינו שה"ת עלתה לבינה, ומפאת זה נעשה סיום חדש בבינה, ונפלו אח"פ למטה, ונעשה קו ימין קו שמאל בבינה, שזה נבחן לשני מאורות הגדולים, שהחג"ת הם קו ימין וחסדים מכוסים, והמלכות קו שמאל רגל רביעי לכסא, היינו אבהן ומלכותא דדוד. ואז שניהם ג"ר, ויש דינים בקו ימין ודינים בקו שמאל. והשוה זה למי שגמר למודו, וחוזר על למודו כבקדמיתא, שענין זה מתרחש כל שתא אלפי, כל אלף כל שנה, היינו חזרה על המדרגות שחוזרין לקדמותן, היינו כמו שהיה בזמן בריאת העולם ביום הרביעי למעשי בראשית, שאז השני קוים – הימין והשמאל שבא מבינה היו שניהם ג"ר בשרשם, אלא שיש מחלוקת ביניהם, ומשניהם לא יוכלו לינק הבנים מפאת הדינים. שכן מקו ימין לא יוכלו לינק, ששם המנעולא, שהוא רק "חפץ חסד הוא", והארתם מלמטה למעלה, ואין לו שום מגע עם הבנים, והבנים לרחמים הם זקוקים, וישנם דינים. וכן קו שמאל היינו המלכותא דדוד, לא יוכלו הבנים לינק ממנה, כי חכמה בלי חסדים אינה מאירה, ואין להם שום אפשרות לבנים לקבל ממנה, והיה קטרוג כידוע. ואז אמר לה: לכי ומעטי את עצמך, שזה נבחן לשינה ודורמיטא, ועל זה אמרו ישן הוא אלקיהם, ויש דינים קשים, ואז באה היקיצה.
אחרי השעור הזה כשנכנסתי אליו לשיחה לפני ר"ה אמר: כי השיעור הזה בזהר אמור, אינו דומה בבהירותו לשיעור מלפני שנתיים, ואמר לי דו ווייסט גאר נישט וואס פאר א גרויסע פלייצעס איך האב. מיין ... האט מיר נישט געלאזט מפרש זיין דעם עץ חיים, און מיר זענען געווארין מפולג צוליב דעם. און היינט ווען עס וואלטן געווען גדולי הדור ווי אין צייטן פון רמב"ן און אריז"ל, וואלטן זיי מיר מחרים געווען פאר מיין מגלה זיין דעם זהר הקדוש מיט דעם שליסל פון ג' נקודות. אבער היינט נאך דעם וואס איז פארגעקומען דעם יאר (די מחלה), היט איך זאך נישט מגלה זיין צופיל אפן, און דאריבער איז דער שיעור נישט אזוי בהיר ווי פאר צוויי יארין. און דער ענין פון מיין שליסל, וואס איז באמת א שליסל צו עפינען דעם גאנצע סודות פון זהר, אבער מיטן שכל החיצוני קען מען נישט ... דאס ווייל סאיז דא עטלכע אין ניינציג פאלן – בחינות, תשעים נקודות בבנין קו אמצעי – מסך דחירק, וואס מען מוז אלע האבין קלאר פאר זיך ... מיט דעם עפענען דעם זהר, און דאס קען מען דארגרייכן מיט סייעתא דשמיא (מוחין דזכרון). אז עס פעלט איין בחינה פון דערמאנטע בחינות – עטלעכע און ניינציק בחינות ביים בויען דעם קו אמצעי, קען מען נישט צוקומען צום סוד פון זהר. [אינך יודע כלל אלו כתפים רחבות יש לי. לא הניחו לי לפרש את העץ חיים. והייתי מפולג עם עצמי מחמת זאת. ובאם היו היום גדולי הדור כמו בזמן של הרמב"ן והאר"י הקדוש היו מחרימים אותי מחמת שגיליתי את הזה"ק עם המפתח של ג' הנקודות. אבל היום לאחר שבאה השנה שחליתי, אני נשמר שלא לגלות יותר מדי אופנים, ולכן השיעור הוא לא כ"כ בהיר כמו לפני שנתיים. והענין של המפתח, שהוא באמת מפתח לפתוח את כל סודות הזהר, אבל עם שכל החיצוני זהו בלתי אפשרי. זהו מטעם שיש כאן תשעים ומשהו בחינות, תשעים נקודות בבנין קו אמצעי-מסך דחיריק, שמוכרחים לברר את כולם לעצמו... עם פתיחת הזהר, ואת זה אפשר לעבור רק עם סיעתא דשמיא. (מוחין דזכרון). באם תחסר בחינה אחת מן הבחינות-מן התשעים ומשהו בחינות של הקו האמצעי, אי אפשר לבוא לסוד של הזהר.]
ואמר עוד: מה שנוהגין הההמון לומר ולקרוא לאלה שמבינים, שיש להם רוח הקודש, הוא פשט מהאי טעמא – כי אי אפשר ללמוד תורה כדבעי אלא ע"י זה שמתחברים עם המדרגה של בעל המימרא, ונעשים ממש אחד אתו, וזה נקרא בפי ההמון רוח הקודש. ואמר שאי אפשר ללמוד תורה באמת, אם לא מתכללים בכל המדרגות של הזמנים, היינו בנשמות הצדיקים שהיו ושיהיו.