תוכן

לראות שע"י עונג שבת שהוא מפטם עצמו במאכלים ובמשקאות ובשינה, שעי"ז לא יאבד את נשמתו. העיקר הוא הנשמה, והגוף הוא שונא את הנשמה, ובועטת בו. ובעת שמענגים הגוף הוא בועט בהנשמה, והנשמה מתפרדת. וצריך מאד להזהר מזה.
כי מאור השבת, הננו יונקים את כל האור והחיות, וזולתה אי אפשר לשוב להמקור העליון.
שביעי – שבי היא: יש שתי בחינות בשבת: א' בחי' שביעי, ב' בחי' שבת. שביעי הוא כמו שבי היא, כי ע' וה' מתחלפים, והעבודה הלזו היא - כי היות שכל ששת ימי המעשה, מעשה האדם ועבודתו הם לקנות בתוכו קדושה וטהרה, עד שיתלבש בו קוב"ה. ולכן בערב שבת קודש צריך האדם לתאר לעצמו מאמר שבי היא - שהשי"ת מלובש בו, והוא כבר קנה את כל השלימות, והוא אדם השלם, ולומר הפסוק "וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאד" – והנה ה' מעיד שכל מה שעשה הוא טוב, ובתוך זה הלא נכלל גם האדם בעצמו והוא טוב מאד, וצריך להיות שמח בחלקו, שהוא בא לאותו המקור שממנו נשאב.
כי אצל השי"ת לא שייך זמן, ובעת שברא את כל העולמות כולם ואת האנשים, ראה שכבר הם מתוקנים. אלא שהאדם הוא בתוך הזמן, אבל בשבת הוא עולה למעלה מן הזמן, והוא כמו שרואה אותו השי"ת.
ובחי' שבת היא דרגא יותר עליונה, שהיא בחי' נייחא דרוחא, שכבר פעל ועשה מה שעשה ואין לו עוד עבודה, והיא המנוחה העליונה, ומגולה כבר בתוך כל העולמות כולם את אחדותו ית"ש אשר לית אתר פנוי מיניה, ומלכותו בכל משלה, ואין שום חלל הפנוי. כי כבודו מלא עולם, ומשיג אז שמעולם לא היה ח"ו חלל פנוי, ולכן כתוב "מחלליה", כלומר שעושים חלל ח"ו.
משה רבינו ע"ה ראה את כל הדורות הבאים אחריו, וכמ"ש חז"ל: ראה דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו, ושכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואיך זה?
כי הנה הגרעין הוא יסוד של תפוחים רבים. ונוכל לומר שכל התפוחים נמצאים בהגרעין, ובכל זאת לעינינו לא נראה רק גרעין, אשר אין בו שום צורה של התפוחים. והסיבה-כי הננו בתוך הזמן, והתפוחים צריכים להם זמן, אבל באמת כל התפוחים הם בתוך הגרעין. ולכן אם קונים את הנקודה העליונה שהיא כוללת הכל, קונים הכל. ומשה רבינו ע"ה קנה את אותה הנקודה, והוא למעלה מן הזמן, ולכן ראה את כל מה שיתהוה אח"כ אפילו חידושי התלמיד ותיק, ולכן נקראת שבת ומלכות בחי' כלה, שהיא בחי' כלה, מלשון ויכל, שבה הוא תכלית הכל.