תוכן

"אני הוי' לא שניתי" )מלאכי ג ו(, פירוש, כתוב )תהלים נא יא( "הסתר פניך מחטאי וכל עונתי מחה", כי מעיקרא אמר, )שם ז( "הן בעוון חוללתי" וכו', וכיון שכן, גם עתה אינו צריך לבקש יותר, רק "הסתר פניך מחטאי", פירוש, שלא יביט על החטאים, וברגע אחד מביט על הזכיות, כי הוי' ב"ה לא שנה כלל, ואפילו בשעה שדיברו זה אל זה, )מלאכי ג יד( "ומה בצע כי שמרנו" וכו', )שם יג( "ושוא עבוד", אז מקרא קורא עליהם, )שם טז( "אז נדברו איש אל רעהו ויקשב הוי' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי הוי' ולחושבי שמו".

וכן אומר הכתוב, )ויקרא יד א( "ביום טהרתו והובא אל הכהן", נראה בעליל, "זאת תורת המצורע", וזכור, והכל הוא מפני אחדותו, שאין מקבל שינוי בשום פנים שבעולם. וזה סוד פנים באחור, הוא ממש פנים בפנים, כי הפנים העליונים, משגיח מתחילה עד סוף על מקום אחד, אלא שמתחילה סבור התחתון שהשי"ת פונה לחטאיו, ולבסוף רואה בעליל ששקר זה לא היה מעולם, והוא פונה לזכויותיו, כמ"ש, )זהר משפטים הסולם אות קצד( "יהודה אתה מתחילה עד סוף".

וזה שטען המשורר אינך צריך חלילה להחזיר הפנים על צד אחר, רק לא תביט על בחינת חטא, ושוב נעשה מזה זכויות, ואין לך מחיית עוונות גדול מזה. כי )ב"ב טו.( "איוב לא היה ולא נברא אלא היה" בעלמא, לשבר את האוזן התחתון, שיהיה לו לב שומע דבר הוי', כי נאמן הוא.

וזה סוד הפסוק, "אני הוי' לא שניתי" מעולם, )ישעיה מא ד( "ואני הוי' ראשון ואת אחרונים אני הוא", באותו מצב ממש, ובאותה מדרגה ממש, מתחילה ועד סוף. והראיה )מלאכי ג ו( "ואתם בני יעקב לא כליתם". שאם היה חלילה שינוי, היה צריך להיות כליה חלילה, בבית יעקב, ולתת צדיקים תחתיהם. אלא לא כן הוא, כי )תענית ה.( "יעקב לא מת", וכן בני ישראל.

וזה הטעם שאמרו, )עי' סנהדרין צא:( עתידים המתים להחיות במומם, שלא יאמרו שאחרים הם, ולא גופים הראשונים שמתי, לכן בא אור התחיה להם, כשהם ממש באות המומים כלפנים. אלא כשישתהו זמן מה אז יהיה בחינת לעולם הבא עין לא ראתה, ודו"ק.