תוכן

מצורע תשמ"א

א)זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן וברש"י (פסוק ד): לפי שהנגעים באין על לשון הרע.
עיקר הלשון הרע הוא בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, היינו, שהמחשבה דיבור ומעשה יהיו בעמ"נ להשפיע. אז בא הגוף ומדבר לשון הרע, היינו, שאין כדאי לעבוד על בחינה זו, שפירושו, שאין משתלם לתת כל עבודתו בעמ"נ להשפיע, שבא עם שאלת הרשע ושואל: "מה העבודה הזאת לכם". ובזמן שהרשע בא עם שאלות כאלו, הוא מוצא את עצמו במצב רע, שזהו נקרא מצו-רע. וכל כמה שרוצה להתגבר על טענותיו - כמו כן הוא מרגיש את עצמו ברע. לכן, אם הוא רוצה לטהר את עצמו, שנקרא: 'ביום טהרתו'. אז - 'והובא אל הכהן' (אם הוא רוצה לצאת ממצב זה, והובא אל הכהן(, היינו, שמלמעלה מביאים אותו אל מדת החסד, שהוא בחינת כהן, שעל ידי מדה זו הוא זוכה לכלים דהשפעה. וזהו: "הבא לטהר מסייעין אותו". היינו, במדת כהן.
וזהו הענין שלכל דבר צריכים אתערותא דלתתא, שזה מביא לו רצון וחשק לדבר, כי אין יכולים ליתן לאדם דבר שלא רוצה, כי אפילו שהוא יקבל את הדבר תיכף יזרוק את זה מפני שאין לו צורך בדבר.
לכן צריך שיהיה לאדם אתערותא דלתתא, כדי שיהיה נצרך לדבר, ואז לפי ערך חסרונו כך הוא יודע להעריך את המתנה שנותנים לו מן השמים. וזהו פירוש "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה", שעל ידי זה מתרקם אצלו כלים לקבל את השפע, שנקרא בחי' כהן, שהוא אור החסד, שאז כל מגמותיו הם אך ורק להשפיע לה'.
משא"כ מטרם שיש לו כלים הצריכים לזה, אין הוא יודע להעריך את המתנה שנותנים לו, וממילא לא שומר את המתנה, לכן יכול לאבד את הכל. ומשום זה מחכים לתשובת האדם. נמצא, שאין בידו של אדם לעשות תשובה, אבל יש בידו לבחור שיהיה לו רצון לעשות תשובה.