תוכן

זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמור וכו'.
חקת אות י': ת"ח ההוא מיתא דאסתלק מעלמא בלא בנין האי בת נדיב לא כנישת לי' לההוא בר נש לגבה וכו'. היינו אם הרל"ק מסתלק אצלו, היינו שאין לו צורך בשביל עצמו, אלא כל כוונתו היא לשם שמים, מ"מ אין לו בנים, היינו שעדיין לא זכה להבנה בהתורה, בס' "אם לא תדעי לך היפה בנשים". ופירש בזהר חדש, דאע"ג דאנת יפה בנשים אם לא תדעי לך בסודות התורה צאי לך מכאן "בעקבי הצאן" ואת יכולה ללמוד את סודות התורה אצל האנשים דדשין לון בעקביהן. וז"פ בת נדיב לא כנישת לי' לההוא בר נש לגבה כנ"ל.
וקב"ה חייס עליה ופקיד לאחוהי למפרק לי'. אחוהי, היינו הנשמה שהיא אח להגוף ע"ד עשיו הנק' הרל"ק, יעקב הנק' רצלה"ש, שהוא הנשמה, שהוא בס' הבא לטהר מסייעין אותו. ופירש בזהר, היינו בנשמתא קדישא. ז"א שנותנין לו נשמה יותר גבוהה, הנק' כוחות יותר גדולים, שיוכל לנצח את מלחמת היצר.
לאתבא ולאתתקנא בעפרא אחרא, היינו בגוף אחר. היינו, ע"י גלגול, שנשמה יותר גבוהה, מתגלגלת לתוך גופו, ונק' אחר לגבי הנשמה החדשה, שהיא מתלבשת בגוף זה. ואי ההוא פרוקא לא בעי לקיימא לאחוהי. היינו אם הנשמה החדשה אינה יכולה למפרק להגוף הנק' אחוהי. לא בעי, היינו אינה יכולה, בעי למקטר חד נעל ברגלי', היינו שצריך להוסיף בענין אמונה.
וההיא איתתא, היינו השכה"ק, דתשרי לי' ומקבלה לההוא נעל לגבה, היינו השכה"ק מקבלת ההוא נעל שעשה האדם לגבה, ז"א שהיא מקבלת את עבודתו שעשה, שהוא בחי' מסך שעשה על הרל"ק. לאחזאה דהא ההוא מיתא בין חייא אהדר בעובדא דא, ועי"ז מתגלגל המת בבן הנולד, היינו שע"י עבודתו שעושה מסך על הרצל"ק, הוא זוכה אח"כ בבן, היינו בסודות התורה הנק' בן.
אות יב, והוא בהפוכא מההוא נעל דנטיל מיתא מחייא, שאז הנעל הזו השמורה שהוא על האמונה נוטלת הרל"ק, היינו שרוצה ללכת בשכל החיצוני. משא"כ כשהשה"ק נוטלת את הנעל, אז הוא זוכה לשכל הפנימי, ז"א שיש לו עכשיו הרגשת אלקות ע"י הדביקות מה שקוב"ה נתן לו את הידיעה והרגשה באלקות. משא"כ כשהמת מקבל את הנעל, נק' שהוא רוצה בידיעה וקבלה לעצמו. משא"כ אז ע"י הדביקות, זוכה לכל הידיעות והרגשות.
וזה נק' שהשי"ת נתן לו את המתנה בלי התעוררות מצד התחתון. וזה נק' שויתי עזר על גבור. אבל האדם מצד עצמו רוצה להיות עובד ה' בלי תנאים. וזה נק' שהוא מקבל הכל מצד רצון ה'.