חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

זאת חקת התורה (א)

תוכן

חקת תשל"ט

א) זאת חקת התורה. פירש"י: לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה. לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה.
פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו, תבא אמו ותקנח הצואה. כך תבא פרה ותכפר על העגל. (רש"י יט,כב) (הכוונה שנתנו שיהיה הכל בעמ"נ להשפיע)
הלשון: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין" וכו', משמע שבשבילם היא חקה, היינו, להם צריכים להשיב כך, ש"גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה". מה שאין כן לישראל אין זה חקה. וכן יש מאמר חז"ל: לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחרים חוקה.
שְאֵלת "מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה", לפי דרך הסוד הולך זה על הכוונה מה שצריכים לכוון שהכל יהיה בעל מנת להשפיע. אז השטן ואומות העולם שואלין: "מה המצוה הזאת", וכי הקב"ה הוא בעל חסרון ח"ו שצריכים להשפיע לו הנאה ותענוג, הלא ידוע להפך מזה, שרצונו להטיב לנבראיו, ולא שהנבראים יטיבו לו. ועוד שואלין: "מה טעם יש בה", איזה טעם יכול להגיע לאדם אם אומרים לו שאסור לעבוד לתועלת עצמו, הנקרא מקבל עמ"נ לקבל, היינו שהאדם צריך להגיע לידי דרגה שלא יהיה מקבל הנאה לשם הנאת האדם, רק להנאות ה'. איזה טעם יכול האדם לקבל מעבודה כזאת, שיחייב אותו לעסוק בתו"מ, הם לא רואים בזה סיבה מספקת, שתהיה הסיבה הזאת גורם שיעסוק בתו"מ "בכל לבבך ובכל נפשך". להפך - הוא מבין, שהוא מוותר על תועלת עצמו מדברים גשמיים, שבשביל זה הוא ישיג עבור תועלת עצמו תענוגים יותר גדולים. אבל איזה טעם יכול להיות בכולו להשפיע.
ולזה באה התשובה: "לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה". פירושו של הדבר הוא, שאין לתת שום תשובה להגוף בזמן שהוא שואל שאלת השטן ואומות העולם. אלא להגיד להגוף שזה חק וזהו גזרת שמים שאסורה לנו הכוונה של עמ"נ לקבל. רק אז יכולים לנצח, ולא להכנס בויכוחים.
אבל כשנעשה "ישראל", אז להפך, אין לו הנאה וטעם - רק בזמן שהוא יכול לעשות על מנת להשפיע. ובזמן שאין יכול לכוון עמ"נ להשפיע, הוא מרגיש בעצמו לרע, ולבחינת מות, כי אז הוא מרגיש "רשעים בחייהן קרויים מתים". משום שזוכה אז להרגיש טעם בדביקות ה', ולהפך מזה בזמן שנפרד מה'.
וזה פירוש: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל" וכו'. מה שאין כן כשנעשים בחינת ישראל, כשיוצאים מן שליטת אומות העולם, אז הוא להפך - כל הטעם בחיים מרגישים דוקא בעמ"נ להשפיע, שזהו המכונה דביקות.
וזה פירוש: "תבא האם ותקנח" וכו'. שענין העגל היה שנפלו לבחינת מקבל בכוונה דלקבל. אז הפרה מוחקת את עון העגל. היינו, שפרה נקרא בחינת הכוונה דלשמה, שהוא בחינת ביטול עצמותו, שהוא בחינת שריפת הפרה, כמבואר בהסולם (אות כ( שהוא בחינת "לכי ומעטי את עצמך" הנאמר בלבנה, שהיא חוזרת לנקודה, שנאבד לה כל הקו שמאל הנקרא בחינת חכמה. וממילא עובר החטא של העגל, והולך רק בכוונה דלהשפיע.