תוכן

ו. דרכי השגת העולמות על ידי האדם

ונודע שאלו סודות התורה שאדם משיג הם חלקי נשמתו ממש.
כי בעת שחטא אדם בעץ הדעת, נשרו אברי נשמתו ונפלו בין הקליפות, וע"י סודות התורה שמשיג האדם, הולך ומלקטם אבר אבר, גיד אל גיד, עד שמשלים קומת נשמתו כמות שהיתה באדם הראשון קודם החטא. ואחרי זה יש מדרגות יותר נעלות שגם אדם הראשון לא זכה אליהם (ודע שהנשמה דוגמת הגוף, הם כולם כמו העתקה מנשמה וגוף דאדם הראשון, ע"ד מדליק נר מנר ואין חבירו חסר).
באופן, שאדם 'עייר פרא יולד' (איוב יא, יב), בנפש בהמי לבד, ואז העולם חשוך לו, ואינו מסוגל להשיג רק מחכמות הגשמיות לבד. וע"י העסק בתורה ומצוות, מזכך גופו [והוא אחוריים דעשיה הקדושה], עד שראוי לקבל נפש מעולם עשיה. [ובהגיע בחינת אחוריים, אי אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות, אלא בהתלבשות בתאוות הגשמיות המדומות, דהיינו כדי שישיג על ידיהם תאווה וכבוד כגון לקרותו רב, ... אבל כשזוכה לדומם דנפש, כבר יוכל לעסוק לשמה ...].
ויש בזה הנפש בחינת דצח"מ, כמו בגשמיים, שגם בתורה ומצוות בלא כוונה, זוכה לבחינת דומם של הנפש דעשיה הקדושה. וע"י המשכת הכונה לתורה ומצות, קונה בחינת צומח של הנפש דעשיה דקדושה, ואז מרגיש רוח אהבה ויראה בעת עסק בתורה ומצוות. ועל ידי לימוד ויגיעה ברזי תורה, קונה בחינת חי דנפש, שזוכה לדבקות בשי"ת. ועל ידי ... הדבקות זוכה להשגת קומה ...
...והן אמת שאפילו דומם וצומח יש להם דביקות בעת עסקם בתורה ומצות, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ו, א) "אפילו אחד היושב בתורה שכינה עמו", אלא כיון שהם אינם מרגישים דבקות, אינה נחשב להם לדביקות, שהרי מלא כל הארץ כבודו, ואפילו בעצים ואבנים, וודאי שאין לעצים ואבנים שום יתרון בזה שאורו ית' מלובש בהם ומקיים אותם בצורתם, והוא משום שהעצים ואבנים אינם מרגישים אותו. כן הדומם והצומח, כיון שהם עצמם אינם מרגישים בדביקות, נחשבים כלא ... דבקות, ורק החי והמדבר מרגישים הדבקות, כי אחר שנשלמו בבחינת דומם וצומח דנפש, הרי על ידי העסק ברזי תורה המה מזדככים ומתדבקים בו ית', וזוכים לבא לידי דבקות בו ית', ואז נבחן לחי, כלומר למרגיש, כי החי הוא מרגיש.
ואחר שנשלם בדבקות, נמצא מלביש על השורש כולו, ואז זוכה להשגות מבחינת עשיה, ונבחן למדבר מבחינת עשיה.
ודע שאלו ד' בחינות הנפש דצח"מ מלבישים ד' הספירות חו"ב תו"מ דעשיה, באופן שהדומם מלביש המלכות דעשיה, והצומח לת"ת דעשיה, והחי לבינה דעשיה, והמדבר לחכמה דעשיה.
ונודע, שהע"ס הם אלוקיות גמור מראש הקו עד סוף עשיה, הרי שאפילו הדומם וצומח מלבישים ודבקים בו ית', אלא כנ"ל שאינם מרגישים, כי הכלים דתו"מ דעשיה מעלימים מהם ההרגש, משא"כ הכלי דבינה הזכה מהם, מקנה אותם הרגש הדביקות ונבחן לחי, והכלי דחכמה הזכה מכולם מקנה אותם השגה ונבחנים למדבר.
ואחר שהשלים דצח"מ דעשיה וזוכה להתעלות לבחינת רוח דיצירה, הנה תחילה מוכרח לבא באחוריים דיצירה, בדומה למ"ש בעשיה שבא בבחינת עיר פרא אדם, ודומה אז כמו שלא עסק עוד בתורה ומצוות כלל, ולא עוד, אלא שהאחוריים שבהכנה לעולם היצירה, קשה לו הרבה יותר מאחוריים דעשיה, שזה כלל, כמדת הפנים כן מדת האחוריים, וכל שעתיד לו פנים יותר גדול, מחוייב לבא באחוריים יותר גדול.
ואחר שנשלם באחוריים דיצירה בסוד הכתוב (שמואל א' יב, כ) "לא תסור מאחרי ה' וכו'", אז קונה דומם דיצירה ע"י עסק בתורה ומצות שלא בכונה. ואם זוכה יותר, ממשיך הכונה ורוח אהבה ויראה, אז קונה צומח דרוח הקדוש ביצירה. וע"י העסק בסודות התורה בא לדביקות וזוכה בבחינת חי דרוח דיצירה. ואחר שנשלם בדביקות זוכה לבחינת מדבר, דהיינו להשגה דרוח דיצירה.
וכשקונה נפש דיצירה מלביש המלכות, וכשקונה רוח מלביש הת"ת דיצירה, ואז עוד אינו מרגיש את הדביקות בו ית', אלא אחר שעולה ומלביש את הבינה מרגיש דביקותו בו ית', והוא ... כנ"ל, ואח"כ כשמלביש לחכמה דיצירה זוכה לבחינת מדבר. ועד"ז בבחינת אחוריים ודצח"מ נשמה מבריאה, וכן אחוריים ודצח"מ בחיה מאצילות.
ודע שאין נר"נ דאדם מלבישים ט' ראשונות של הספירות, אלא רק ספירת המלכות לבד, אלא גם המלכות דעובי. באופן, אם ישיג חיה שהוא חכמה, אינו מלביש חיה עצמה, אלא המלכות דחיה, שהוא סוד עור החיה.
ודע ש'חוטא אחד יאביד טובה הרבה' (קהלת ט, יח), ואפילו יזכה לנשמה מבריאה, אם יחטא, יפול בבת אחת לקליפות הטמאות. והימנו שיאביד כל השגותיו, כי 'אל אחר אסתריס ולא עביד פירי' (ע"פ זוהר משפטים אות קסו). ולהפך, כל קדושת האדם מחברו בתורתו ובהשגתו, כי יעלה תמיד מעלה מעלה עד שיזכה לאורייתא דאצילות, ואז משנתו זך ונקי, ולא מקודם לכן.