תוכן

ו. דרך התורה ודרך יסורין

וסוף דבר, כמו שכתוב (שמואל ב' יד, יד): "ולא ידח ממנו נדח", כי אפילו עכו"ם יוחזרו בתשובה. כי ב' דרכים מביאים ההשלמה: א' דרך יסורין, שהיא ההנהגה הטבועה בגלגל הזמן, סופו לגלות בקצהו כל טוב ההשגחה, שרק זה העולם חסר. ודרך ב' הוא דרך התורה, המסוגלת מכל מראש להביא את האדם להצלחתו בלי שום יסורין ובלי אריכת זמן, אלא הכל לפי מעשיו.
והנה דרך התורה נמשך מכח הבונה הנ"ל, ודרך יסורין נמשך מכח הסותר הנ"ל, שזה סוד שבת ויומין דחול. שבשבת יש גילוי ביותר לכח הבונה, אשר המשמרים כהלכתו זוכין להשיג דרכי התורה שנמשך ... אבל ענינה בזמן התיקון בבחינת 'ויתרון האור על החושך' (קהלת ב, יג), על כן צריכה ליומין דחול המגלין בל"ט מלאכות את טוב יום השבת, שזה ייחוד מב' הכחות הנ"ל. וזה סוד שאמרו (זוהר צו אות סא; זוהר חדש וישב אות יז) ש'תלמיד חכם הוא בבחינת שבת', היינו שאינו נוגע כלל בעובדין דחול, בזכות תורתו ועבודתו. וזה סוד 'זכה מלאכתו נעשין על ידי אחרים', דהיינו על ידי אותן אנשים שאין מרוצים בעול תורה, שרואה יתרון המנוחה על משקל עבודת הזרות של אותם הרצונים, וזהו שכתוב (ע"פ זוהר יתרו אות תס) "מאי שבת, יומא דקודשא בריך הוא".
והגם שלעיני שכל האנושי נבחן בחינות רבות לאין קץ באותה המציאות הגדולה, מכל מקום בלי ספק שבמחשבת הבורא ית' נכלל הכל בסקירה אחת. על כן חכמי האמת מטיילים בכל המציאות בב' נקודות הנ"ל, שהוא בונה וסותר, או הוה ונפסד, או קלקול ותיקון. וכל ההפכים המושגים בדמיון הנם בב' נקודות הנ"ל, דהיינו שהמה שורשם, ונקרא בלשון חכמים פנימיות וחיצוניות, שנקודה הפנימית היא נקודת ההשלמה והשבה לשורשם, ונקודה החצונית הוא זמן התיקון. ובפרטיות הוא גוף ונשמה או תורה ויסורין או מהות והשגחה, אשר כל אלו המה הפכים קצונים, ומכל מקום עוזרין איש לרעהו לבא למטרה הנ?תן להם מראש.
אשר בהתדבק לחכם אמיתי, הוא מגלה לו טובו וחסדו ית' הנותן בכל מהויות שבמציאות, שמתוכן מקבל עליו עול תורה ועבדות גדול, ואינו ניזוק כלל מהקלקולים המפוזרים בכל פנות ההשגחה, מחמת לקח פיו של רבו האמיתי, והיא הנותנת לו כח גדול בדביקות הבורא ית', עד שנגלה עליו בעל הבירה ואומר לו אני הוא בעל הבירה, דהיינו, שמשיג טוב ההשגחה, שזהו כולל ביחוד עצום השלמתו עצמו.
ואפילו בעבודה נבחן ב' נקודות הנ"ל, דהיינו, שצריך אדם לידע בעליל שעושה נחת רוח ליוצרו, ודי למבין.
ודו"ק שרק בזה משובחים המדברים על החי, שיש להם כח סותר ומסוגלים להשכיל על ידו, שזה נמשך גם כן מב' נקודות הנ"ל.