תוכן

ו. אבל באמת, אין כאן יותר מחשבון מסחרי. כלומר, שמעריכים את התענוג או את התועלת העתיד לבא, שיש בו העדפה ויתרון על הצער שהמה סובלים מהמכאובים שהסכימו לקבל עליהם עכשיו. ורק ענין של נכיון יש כאן, שמנכין הצער והיסורין מתוך התענוג המקווה העתיד, ונשאר להם עודף מסוים, הרי שנמשך בהכרח רק התענוג.
וכן יארע לפעמים שנמצאים מתאנים בעצמם, יען שלא ימצאו בהתענוג שהשיגו שיהיה את העודף המקווה לעומת היסורין שסבלו. ונמצאים על כן בדעפיציט (-בחסרון), הכל כמנהג הסוחרים. וסוף סוף אין בזה שום הבדל בין האדם לבעל החי, ואם כן אין כלל בחירה חופשית מדעת, אלא כח חזק מגנטי המושכם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא, והמבריח אותם מסבות המכאיבות, שבכח שתים אלה ההשגחה מוליכה אותנו לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פינו כלל.