תוכן

בעלי החורבן הם תמיד עושי השלום
ו. והנה נתבאר שהכח נמצא תמיד בידי בעלי החורבן, והחולשות מצוי בהכרח בידי בעלי הבנין, שהם בעלי החסד וצדק. ומתוך כך נמצאים תמיד עושי השלום ביד בעלי החורבן, דהיינו, ההנהלה שבהחברה. וכמובן שהמה אינם מסוגלים להטיל שלום בחברה כולה (מלבד שאין זה בגדר האפשרות כנ"ל, כי בהכרח נשארים המיעוט בלתי מרוצה מתנאי השלום), כי כל עיקר של בעלי החורבן או עושי השלום האלו, לא באו לבנות, אלא לנצל את כל החברה כולה, ועד כמה שיוכלו ליתן אותם תחת רגליהם. ומתוך כך משאירים מיעוט חשוב בלתי מרוצים, שהם חומר חשוב מוכן שיוכלו בעלי חורבן שבהחברה הנשארים לשמש עמו להנאתם ולעשות קטטות ומריבות עד לנצח עושי השלום הישנים, ולירש מקומם, וכן חוזר חלילה עד תיקון העולם.