תוכן

ו. אולם כשנבין היטב את מהות התורה והמצוות הנתונות לנו ואת הנרצה מקיומם, בשיעור שהורונו חז"ל, שהוא תכלית כל הבריאה הגדולה הערוכה לעינינו, אז נבין הכל. כי מושכל ראשון הוא, שאין לך פועל בלי תכלית, ואין לך יוצא מהכלל הזה זולת הירודים שבמין האנושי או התינוקות, וא"כ לא יסופק כלל על הבורא ית' ברוממותו לאין חקר, שלא יפעל ח"ו דבר קטן או גדול בלי תכלית של מה.
והורונו לנו חז"ל (עי' שבת ל, ב) על זה שלא נברא העולם אלא בשביל קיום התורה ומצוות. פירוש הדבר, כפי שבארוה לנו הראשונים ז"ל, כי כוונת הבורא ית' על הבריאה מעת שנבראה הוא להודיע את אלקותו לזולתו. כי דבר הודעת אלקותו הוא מגיע להנברא במדת שפעו הנעים ההולך ומתרבה אליו עד השיעור הרצוי, שבאלה מתרוממים השפלים בהכרה אמיתיות להיות למרכבה אליו ית' ולדבקה בו, עד שמגיעים לשלמותם הסופי: "עין לא ראתה אלקים זולתך" (ישעיה סד, ג), אשר מרוב גודלו ותפארתו של השלמות ההיא גם התורה והנבואה נשמרו לדבר אף מלה אחת מהפלגה זו, כמו שרמזו על זה חז"ל (ברכות לד, ב) "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך", כידוע הדבר למוצאי דעת ואכמ"ל.
ומתבטאת השלמות הזו בדברי התורה והנבואה ודברי חז"ל, רק במלה הפשוטה "דביקות". והנה מתוך גלגולה של המלה ההיא בפיות ההמון, כמעט שאבדה לה כל תוכן, אולם אם תשהה את רעיונך על המלה הזאת כרגע קטנה, תשאר עומד ומשתומם על גובהה המפליא, כי תצייר לך הענין האלקי, וחין ערכו של הנברא השפל, אז תוכל ערוך יחס הדביקות מזה לזה, ואז תבין, למה אנו משימים את המלה הזאת לתכלית לכל הבריאה הגדולה הזאת.
היוצא מדברינו, אשר תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים יוכלו ע"י קיום התורה והמצוות לילך מעלה מעלה הלוך ומתפתח עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'.