תוכן

שמעתי י"ט אדר תש"ג
יש בחינת זה, ויש בחינת זאת. משה רבנו ע"ה נקרא בחינת זה, שהוא סוד "שושבינא דמלכא" [זוהר ויקרא אות ע"ה]. ושאר הנביאים, הם בחינת זאת, או בחינת כ"ה, שזה סוד יד-כה, ו' שמאלית, ויש בחינת ו' שמאלית. וזה סוד "זיינין דכנישין", דכניש ב' ווין, והוא סוד "וחד דכליל לן" [זהר לך לך ז'], שזה סוד י"ג, שהיא נבחנת למדרגה שלמה.
יש ואו ימינא, ויש ואו שמאלא. ו' ימינא נקרא "עץ החיים", ו' שמאלא נקרא "עץ הדעת", ושם יש מקום השמירה. וב' הווין נקראים "י"ב חלות", "שש שש המערכת", שהוא סוד י"ג תיקונים, שהם י"ב "וחד דכליל לון", שהוא נקרא מזל "ונקה", וכמו כן כולל תיקון הי"ג הנקרא "ולא ינקה". שזה סוד "וזיינין דכנישין". שז' הוא סוד מלכות "כליל לון". שמטרם שזוכה ללא ישוב לכסלה עוד [רמב"ם הל' תשובה ב' ב'], נקראת בחינת "ולא ינקה". ומי שכבר זכה שלא ישוב לכסלה, נקראת בחינת "ונקה".
וזה סוד "יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי, דאינון אות בשמיה כפילא וקלישא", (בשיר של אסדר לסעודתא). וכמו שכתוב (בשיר של אזמר בשבחין): "בווין תתקטר וזיינין דכנישין". שיש לפרש: בווין תתקטר, שההתקשרות על ידי ב' ווין היא סוד תריסר נהמי, (שהם י"ב חלות). דאינון אות בשמיה, שאות נקרא "יסוד". ונקרא כפילא וקלישא, שפירושו שנתכפלו הווין, שו' השמאלית נקראת עץ הדעת, ששם מקום השמירה, אז נעשה בחינת קלישא, (הנקרא קל), שאז נעשה מקום שבקלות יכולים לעבוד, שלולי ההתכפלות עם עץ הדעת, אלא שהיו צריכים לעבוד עם הו' הימנית, שהוא סוד עץ החיים, אז מי היה יכול להגביה את עצמו, ולקבל בחינת מוחין.
מה שאין כן בו' השמאלית, שהוא סוד השמירה, שבבחינה זו נמצא האדם עצמו תמיד. ובזכות השמירה שהוא מקבל על עצמו למעלה מהדעת, אז עבודתו רצויה. ולכן נקרא זה "קלישא", שהוא קל, היינו שבנקל למצוא מקום עבודה. זאת אומרת, שבכל המצבים שהאדם נמצא הוא יכול להיות עובד ה', מטעם כי הוא לא צריך לשום דבר, אלא הכל הוא עושה למעלה מהדעת. נמצא, שאינו צריך לשום מוחין שעמהם יהיה עובד ה'.
ובאמור יש לפרש מה שכתוב [תהילים כ"ג ה']: "תערך לפני שלחן נגד צררי", ששלחן פירושו כמו שכתוב (פ' "כי תצא", דברים כ"ד א'ב'): "ושלחה מביתו, ויצאה מביתו, והלכה". ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה. ויש לפרש שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו במצב של הירידות, יש לו גם כן מקום עבודה.
כלומר, שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת, ואומר שגם הירידות נִתנוּ לו מלמעלה, על ידי זה מתבטלים הצוררים, היות שהצוררים חשבו שעל ידי הירידות, האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה. ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים.
וזה סוד מה שכתוב [יחזקאל מ"א כ"ב]: "השלחן אשר לפני ה'", שדווקא על ידי זה האדם מקבל את פני ה'. וזה עניין, אשר הוא מכניע כל הדינין, אפילו הדינין היותר גדולים, היות שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים בכל הזמנים. היינו שתמיד הוא מוצא לעצמו מקום עבודה, בסוד מה שהשכינה הקדושה אמרה לרשב"י: "לית אתר לאתטמרא מינך".