תוכן

ותשא כל העדה ויתנו את קולם (יד,א) במדרש: זה שאמר הכתוב, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. אותו קול שבכיתם, גרם לכם להיות שנואין וכו'. אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתתחרב, כדי שיגלו ישראל לבין האומות. שכן הכתוב אומר, וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות. נשיאות יד כנגד נשיאות קול. (במ"ר טז,כ)
להבין את כל הנ"ל ע"ד העבודה, יש לפרש ענין בית המקדש. הנה, בזמן שהאדם זוכה לשעתו להארה דקדושה, נקרא זה שנכנס לבית המקדש. וחורבן בית המקדש הוא, בזמן שלוקחים ממנו בחזרה את ההארה. והחורבן בא בזמן שהאדם חוטא, היינו, בזמן שמשתמש עם הארה זו עבור שיהנה ממנה בליבא, או שמקבל ממנה סמיכה במוחא - אזי מסתלקת ממנו.
הנה יש קול ה', ויש קול של תחתון הנקרא 'קולה' או 'קולם'. קול ה', הוא בזמן שהוא מדבר רק כדי שיהיה מזה נחת רוח למעלה. קול התחתון הוא שהדבור הוא בשביל שיהיה נחת רוח לאדם. וז"ש: ויתנו את 'קולם'. וכמו כן: נתנה עלי 'בקולה'. זהו שגרם את כל החורבן.
ובזמן חורבן בית המקדש, אינו נשאר על מקומו, היינו כמו המצב שהיה לו לפני שזכה לבית המקדש, אלא יותר גרוע. כי יש כלל: אם האדם אינו עולה - אז הוא יורד. לכן, מחמת החטא, חוץ מזה שלוקחים ממנו מה שנתנו לו, אלא מענישים אותו ג"כ, שזה נקרא - שגלו לבין האומות, שנופלים תחת התאוות ורצונות של אומות העולם. וזה פירוש: וישא ידו להם להפיל אותם במדבר - שאין שם מקום ישוב הדעת של קדושה. ולהפיל זרעם בגוים - הכוחות, שנקרא 'זרעם', הוא עבור תאוות הגוים, שלא יכולים לעשות שום עבודה אלא בשביל שיהיה מזה הנאה להגוף, שהוא בחינת גוים. ולזרותם בארצות - שכל מחשבותיהם הם מפוזרות לחשוב מה שעמי הארץ חושבים.
וזה שאמרו: נשיאות יד כנגד נשיאות קול - שהם חטאו רק בקול, שהיתה להם מחשבה לטובת עצמם, אבל היה להם החשק להיות בקדושה. אבל כנגד זה היה נשיאות יד, היינו, שנפלו יותר למטה, שאין להם חשק רק לדברים גשמיים.
אבל זהו לצורך תיקון, כי אחרת לא היו מרגישים את החסרון שצריכים לתקן המעשים, אלא שהיו מסתפקים במועט, היינו במצב שהיה לפני שזכו להארה, והיו מסכימים להשאר כך. אבל כשנופלים יותר למטה, אז יש תקוה שסוף כל סוף החי יתן אל לבו, ולעשות תשובה, ויבנה בחזרה את בנין בית המקדש.