תוכן

ושעיר עזים אחד לחטאת לה' וגו' (כח,טו) ברש"י: אמר הקב"ה, הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הירח.
ויל"ה: א) איך שייך לומר כביכול שהקב"ה עשה חטא. ב) אם זה כביכול כמו חטא, למה הוא עשה את זה. ג) ולמה על ידי הקרבן של ראש־חדש יכופר החטא. ד) אנו אומרים בקידוש הלבנה: "יהי רצון למלאות פגימת הלבנה". ומאי איכפת לן שהלבנה תהא נשארת בפגמה, וכי הלבנה היא בחינה בעלת הרגש, שתהיה בעלת חסרון אם יש לה פגם. ה( יש כלל, מי שחוטא מביא כפרה. ולמה ישראל צריכים להביא כפרה.
הנה חז"ל אמרו: ישראל מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה. שענין 'שמש' הוא הרמז לבחינת ידיעה, כמו שדרשו רז"ל בריש פסחים על הפסוק: "לאור יקום רוצח". שאמרו: "אי פשיטא לך מילתא כנהורא" וכו'. היינו, ידיעה ברורה נקרא בחי' שמש. "ואי מספקא לך מילתא כליליא", ששליטת הלבנה בלילה הוא הרמז על בחינת מלכות ששולטת בלילה, כמבואר בכתבי האריז"ל. היינו, במקום שיש ספק מצד הדעת, אז שייך בחינת אמונהקכז.
וקודם המיעוט היתה בחינת מלכות שמים בגדלות. היינו, מבחינת הגדלות היה האדם יכול להרגיש בקבלת עול מלכות שמים תיכף בחינת תענוג נפלא לאין קץ, ואז היה בנקל ללכת בדרכי ה'. אבל לאחר מיעוט הירח, נעשה ענין שבעת שהאדם מקבל עול מלכות שמים הוא מרגיש בחינת עול בלי תענוג, אלא שהוא מקבל את בחי' האמונה בבחינת כח, "כשור לעול וכחמור למשא". נמצא, שע"י המיעוט יש מקום שהאדם יבוא לידי חטא, היינו, שלא ירצה לקבל עליו את העול מלכות שמים, ומביא לאדם רוח כפירה ח"ו.
והקב"ה עשה את זה כדי שלא יהיה בחינת נהמא דכסופא, כי דוקא במקום שאין התענוג מגולה אזי יש מקום לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. נמצא, שהמיעוט הוא תיקון שהאדם יוכל לבוא לעבוד לשמה, היינו, שלא להנות את עצמו אלא לשם שמים. ולפי זה יוצא שהמיעוט הוא הגורם והסיבה שהאדם יוכל לבוא לשלמות הנצחי.
אבל יחד עם זה התיקון, נמצא גורם אחר. היינו, זה גורם שהאדם יוכל לחטוא, משום שעל ידי מיעוט המלכות האדם מתרחק מעבודת הבורא ית'. אם כן, זה כביכול כמו "לפני עור לא תתן מכשול", שמכח המיעוט האדם יכול לבוא לידי כשלון. נמצא, זה כאילו חטא, וצריך כפרה. וכפרה זו דוקא ע"י ישראל יכולה לבוא. מדוע?
אלא, ענין הקרבן הוא לקרב את עצמו להקב"ה, שענין קירוב הוא השתוות הצורה. היינו, בזמן שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים שלא עמ"נ לקבל פרס אלא להשפיע לה', זה נקרא בחי' התקרבות, וזה ענין "קרבן לה'". נמצא, בזה שהאדם מקבל עליו את העבודה בעמ"נ להשפיע - הוא מתקן את החטא של מיעוט הירח, כי מיעוט המלכות הוא הגורם שהאדם יוכל לבוא לידי עבודה בעמ"נ להשפיע. נמצא, שאגלאי מלתא למפרע שזה לא היה חטא, אלא להפך, שזה היה הגורם שהאדם יוכל לבוא לשלמות, כי לולא זה המיעוט לא היתה שום אפשרות שהאדם יוכל לעבוד בבחינת השפעה, כנ"ל. אזי ממילא רואים שלא היה כאן שום חטא, אלא להפך - תיקון המביא לידי השלמות. נמצא, שדוקא ישראל יכולים להביא כפרה, היינו, עם הקרבן עובר החטא. וזה הענין שאנו מתפללים "יהי רצון למלאות פגימת הלבנה". היינו, שמלכות תאיר בשלמותה, וזה על ידי תקון מעשינו בעבודה על מנת להשפיע.