תוכן

ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד (ז,יב)
תניא, שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל: רחמנים, ביישנים, וגומלי חסדים וכו'. וגומלי חסדים מנין - ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד. (ירושלמי קדושין פ"ד ה"א(
ענין רחמנים, היינו להיות משפיע, על דרך: "מה הוא רחום אף אתה רחום". ביישנים, היינו שהאדם ירגיש בזמן שהוא מקבל להנות לעצמו בחי' בושה, אחרת לא יהיה לו צורך לעבוד בעל מנת להשפיע.
גומלי חסדים, הוא גם כן בחינת להשפיע. אלא שההבדל בין רחמנים לגומלי חסדים הוא, שענין רחמנות שייך בצדקה, שהוא מרחם על העני, וזה שייך דוקא בזמן שאין האדם מרגיש טעם בתו"מ, ואז נקרא שכל עשיותיו בבחינת צדקה. וגמילות חסדים הוא בין לעניים ובין לעשיריםקלט, היינו, אפילו שכבר יש לו טעם בתו"מ, ורק עכשיו הוא צריך ליתן יגיעה על סמך שאח"כ הוא יחזיר לו את התמורה עבור יגיעתו. רק שהוא צריך להאמין לו שיחזיר לו אח"כ.
נמצא לפי זה, שיש ב' מיני עבודות: א) בחי' צדקה, היינו, שהוא נותן יגיעה בתורה ומצוות ואינו רוצה שום תמורה חלף עבודתו [וזה נקרא "רחמנים"]. ב) שהוא מרגיש שהוא לא נותן 'צדקה', היינו, שבטוח שהוא יקבל אח"כ תמורה עבור היגיעה. וכאן עיקר החסרון הוא בזמן, זאת אומרת אם הוא מקבל תיכף אחר היגיעה את התמורה, זה נקרא מכירה וקנין, כדרך שנותן כסף ומקבלים תמורה. רק בזמן שצריך לחכות על התמורה, על דרך: "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם", זה כבר נקרא הלוואה וגמילות חסדיםקמ.
והאדם צריך לקנות בעצמו אלו הג' מתנות רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים[. היינו, להשתדל למצוא חן בעיניו ית', שהוא יתן לו את ג' המתנות הנ"ל, כי דרך העולם הוא שהאיש אשר מוצא חן אזי נותנים לו מתנות. אבל מטרם שזוכה לקבל את ג' המתנות, אין האדם מסוגל מצד הטבע לעשות מעשים כאלו, רק מבחינת החינוך יכול האדם לבוא לידי הנ"ל, אבל אין זה שלמות, מטעם שמה שמקבלים מהחינוך נק' זה בלי כוונה, היינו, שאין לו בחירה, זאת אומרת שכל מה שהוא עושה הוא עושה בהכרח, וההכרח לא יגונה ולא ישובח. כי אין האדם עושה מרצונו הטוב, אלא מרצון שהסביבה גרמה לו, ואולי אם הוא היה נמצא בסביבה אחרת אזי הוא היה עושה דברים אחרים לגמרי מכפי מה שהוא עושה עתה. אלא בזמן שמקבלים זו המתנה מאת השי"ת, זה נק' שלמות, שאז כבר עושה הכל מרצון עצמו.