תוכן

כי תבא, תל אביב
וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. תניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש (מנחות ל"ה ע"ב).
ופרשו בתוספות, משום דתפילין ש"ר נראין יותר משל יד דשייך בהו וראו, אבל תפילין של יד צריכים להיות מכוסות, דדרשינן לאות על ידכה, לך לאות ולא לאחרים לאות.
עוד שם ש' של תפילין הלכה למשה מסיני. ובתוס' שם כתב בשימושא רבא בתפילין צורה של שין דימינא ג' רישי ודשמאלא ד' רישי.
הנחה דבשמאל מנא ליה וכו'. רב אשי אמר מידכה כתיב בה"י כהה. ופירש"י מדכתיב בה"י כהה משמע לשון נקיבה שמע מינה דבשמאל קאמר דאין בה כח כנקבה. ל"א ידכה יד כהה עמיא בלא כח.
וי"ל א) מדוע ש"ר מגולים ושל יד מכוסים. ב) מדוע בימין של ג' רישי ובשמאל ד' רישי. ג) והרי לא רואין שעמי הארץ יראו מהתפילין שבראש.
הנה חז"ל אמרו (ברכות ו':) ואמר ר' חלבו אמר רב הונא כל שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, שנא' סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. וי"ל א) הלא אנחנו רואים, אעפ"י שהיו לנו הרבה גדולים וצדיקים שעמדו להם לישראל, ולא נשמעו דבריהם. ב) איזו ראיה יש מהכתוב סוף דבר וכו', שמי שהוא י"ש דבריו נשמעים.
ויש לפרש זה ע"ד עבודה, שכוונת הפסוק היא לגבי הפרט בעצמו, היינו שאם האדם רואה שאין האברים נשמעים לו, אלא אעפ"י שעוסק בתו"ע ומ"מ עדיין עומד על מקומו ואינו זז משהו לזכות לרוחניות, אזי חז"ל נותנין לו עצה ואומרים שהסיבה העיקרית היא, משום שחסרה לו י"ש. היינו שבשיעור שתהיה לו י"ש, ממש באותו השיעור יכנעו לפניו האברים שלו. וזה מרומז בהפסוק סוף דבר. כי הגוף נקרא בחינת סוף וגבול, כמשחז"ל סוף אדם למות. משא"כ הנשמה שבגוף היא בחי' נצחית בלי גבול.
וזה שיעור הכתוב, סוף דבר הכל נשמע, איך שהוא יהיה, שהגוף ישמע לעצת היצר טוב, את אלקים ירא, שלא חסר לך כלום רק י"ש. ואז תזכה, לואת מצוותיו שמור, היינו שתוכל לשמור את מצוותיו, כי זה כל האדם. מהו כי זה כל האדם, אמר ר' אלעזר, אמר הקב"ה כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה.
כי ענין בריאה נקרא יש מאין. וענין יראת שמים הוא ענין בחירה. ובחירה שייכת רק במקום שיש חושך, שהוא ענין הסתרה, אחרת לא שייך ענין בחירה. וענין בריאה הוא חושך. כי טרם שנברא העולם היה כולו אור, כי אתה הוא עד שלא נברא העולם. וזה ענין כל העולם, היינו ההסתר לא נעשה, אלא בשביל שיהיה מקום לבחירה, הנקרא בשביל זה.
וענין התפילין ש"י שהם מכוסים, וש"ר מגולים שמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שתפ' ש"ר ה"ס תורה וש"י ה"ס אמונה. לפי"ז יש לפרש שתפ' ש"ר שהן בחינת תורה, ותורה צריכה להיות מגולה, שהו"ע ראיה הנקרא עיני העדה, שענין ראיה היא חכמה. משא"כ אמונה ה"ס מכוסה, שדוקא בזמן ההסתרה שייך ענין אמונה, שאז שייך לומר שאעפ"י שהוא לא מבין ולא רואה את האמת שבהדבר, ומ"מ הוא מאמין. ולכן תש"י צריך להיות מכוסה.
וגם זה ענין מה שתש"י צריכים להניח על יד שמאל, שרב אשי מביא ראיה מידכה, שהיא יד כהה, שענינו ה"ס השגה, מלשון כי תשיג יד. והשגה היא בחינת נקבה שתשש כוחה כנקיבה, מטעם שהיא ענין אמונה ולא ידיעה. משא"כ תורה היא להיפך, דוקא בחינת ידיעה, אחרת לא נק' בחינת תורה.
וענין מה שהשין צריכה להיות בימין ג' רישין ובשמאל ד' רישין הוא ענין על פי סוד. האר"י הק' אומר, שענין מוחין, שה"ס שפע עליון, מתפשט על ד' ספירות, הנקראים חכמה, בינה, ודעת הכולל ב' ספ' הנק' חסד גבורה. שחכמה היא עצם השפע המושפע לתחתונים, ובינה נק' הכוחות שהתחתונים רוצים להשפיע למעלה. ובזמן שיש התעוררות להמשכת החכמה, ההתעוררות נק' בשם חסד, שהוא הנושא להמשכת חכמה. ויחד עם זה צריכים לעשות בחינת מסך, הנקרא כחות, שתהיה הכוונה רק להשפיע נחת רוח ליוצרו.
ויש לפעמים שהרצון להמשכת השפע כבר קיים, אבל הכח של המסך על השפע עוד לא נגמר. לכן נקרא שהחסד וגבורה אינם מאוחדים. לכן נקרא זה שין של ד' רישין. ובזמן שכח המסך מתאים להשפע נק' זה שהחסו"ג מאוחדים. לכן נק' זה שין של ג' רישין. ויש ג"כ ענין שהחכמה מחמת גודל השפע אינה יכולה להאיר. ואז יש תיקון שלא תאיר החכמה. ואז החסו"ג אינם מאוחדים, לכן מאיר שם רק חסדים. וזה נקרא ימין, כי המקום שמאיר החכמה נקרא שמאל, היות ששם צריכים תיקונים, ע"ד יד כהה.