תוכן

יב) דע והבן, כי ז"א בעת העיבור בבחינת נה"י הוא לבד, כי פחות מזה אינו נקרא פרצוף כמ"ש לעיל, כי אם יהיה ספירה אחת איננה פרצוף, ואם הם שני ספירות אי אפשר, כי צריכין שלשה קוין ימין ושמאל, ומכריע בין שניהם, ועל כן יש בו שלשה ספירות, אשר אורכן אינה רק גובה ספירה אחת לבד, אלא שברחבו יש בו שלשה ספירות, והוא, כי ג' פרקים של הנצח, הם משמשין לראש, בבחינת חח"ן קו ימין. ושלשה פרקים של ההוד, הם לו בבחינת בינה גבורה הוד שמאל, ושני פרקים דיסוד, הם דעת ת"ת, ובעטרה היתה יסוד. והרי נשלמו לו שלשה פרצופין, שנעשו על ידי נצח הוד יסוד, ואלו הם עשרה של זעיר אנפין פרצוף שלם, ואינם רק נצח הוד יסוד. ואמנם היו לו בחינת ראש, שהם שיעור שני שלישי תפארת, של זמן היניקה. וענין זה מפורש כמה דוכתא שכתבנו, ובפרט בספר הכוונות באורך, בענין התפילין, בענין טעם שהקטן פטור מתפילין, כנזכר בזה החיבור בכמה דוכתא.