תוכן

נג) ונבאר ענין שני המלאכים, הנקראו יצר הטוב ויצר הרע, כי הנה נראה כי יצה"ט ויצה"ר, המה שומרים את האדם, והמייעצים את האדם לטובה, כנזכר בריש וישלח ע"ש. ובמאמר אחר אומר, שיצה"ט הוא מלאך והיצה"ר הוא שד, אך הענין דע, כי חטא האדם בעץ הדעת כאשר נתבאר אצלינו ע"ש, איך עץ הדעת הוא סוד הדעת הכולל ח"ג, אשר בקדושה שניהם טובים. וכשהחיצונים הם יונקים, אז יוכל להיות טוב ורע כמו שכתבנו. והענין, כי תחילה היו החסדים קודמים להתפשט בגופא דז"א קודם הגבורות, אך ע"י חטא אדם, ירד הדעת למטה בין תרין כתפין, ובהיות שם ירדו הגבורות תחלה, כמבואר בדרוש חטא אדה"ר וע"ש, כי שם ביארנו, איך הגבורות נמתקים ע"י החסדים, וכיון שהגבורות ירדו תחלה לא נמתקו ע"י החסדים, והרי פגם א'. גם פגם ב', כי לכן הגבורות מתפשטות תחלה בגופא דז"א, ואין שם עדיין התפשטות חסדים, והחצונים נאחזים בהם. גם פגם שלישי בחסדים עצמם המגולים, שהחיצונים נאחזים בהם. אמנם כל אחיזת החיצונים אינו אלא בגבורות, כי הרי הם סמוך הגבורות, אך אחיזתם בחסדים הוא דבר מועט מאוד, והנה מחטא אדם בעץ הדעת, שהוא מוח שלישי דז"א הכולל חו"ג, וגרם בו השלשה פגמים כנזכר לעיל, נתאחזו בהם החצונים ואותה הקליפה דנוגה, נתאחזת בהם ולקח אותם האורות, ואז קליפת נוגה נעשית עץ הדעת טוב ורע, ולפי שהחסדים לעולם נשארים טוב, אין שם בחינת מלאכים ממש.