תוכן

לז) וכשאדם ניזון ואוכל, מתחבר ונוסף בו נפש ממאכלו הדומם, כמו המים והמלח, ומצטרף עם נפש הדומם שבו, שהוא יותר מעולה ומתגדל. אך להיותו עדיין בחינת דומם, אינו עדיין מזון. ולכן הנודר מן המזון, מותר במים ובמלח. ואחר כך כאוכלו הצומח, אותה הנפש הצומחת שבאדם שהוא מעולים יותר ומתגדלת, אך גוף הצומח יוצא בסוד מותרות לחוץ. וכשאוכל הבעלי חיים, יוצא הפסולת והנפש הבהמית, אשר בהם מתחבר עם נפש הבהמית של האדם שהוא מעולה ממנו, והוא פנימיות כנז', ואז מתגדל עמה עד בא עתה, והוא סוד מזון גופני, כי נפש הבהמית של אדם, נקרא עדיין גוף ולא נפש. והרי הדומם והצומח והמדברת הם נקרא ד' יסודות, כי כל א' מהם כלולה מאש רוח מים עפר, והם בחינת של גוף האדם, אשר כל אלו הם בחינת הארץ החומרי, ושורש נפש דומם וצומחת והבהמית מתפשט בתוכה. והלבוש האחרון של רקיע עשיה, הם מקליפות, כי כמו שחומר הארץ היא קליפה וגוף אל הפנימיות שבה, שהם שורש נפש דומם וצומחת והבהמית. כן על דרך זה, הגוף של השמים דעשיה, שהם הקליפין, והבן זה היטב, סדר אלו המדרגות.