תוכן

כה) בענין שני השעירים הנזכרים בפרשה אחרי מות ע"ש, הם סוד שני אנשים מרגלים, שהם תרין מוחין חו"ב דז"א דקליפת נוגה דאצילות, ואותו של חכמה נמתק יותר, ונשאר גורל א' לה'. אך השני דמוח בינה דז"א דקליפה, זה ניתן ביוה"כ ג"כ לעזאזל, הוא סמא"ל ונוקביה דנוגה, שהם כנגד זו"ן בבי"ע, ולפיכך שמחים. ולפי שנקראים עזים, פרשה תרומה, לכן זו"ן דנוגה דבי"ע, דינים שלהם, נקראים עזא ועזאל, לשון עזים, וכללות שניהם נקרא עזאזל, דוגמת צלמות, ומצולות ים, כללות שניהם צריך לומר צל דכורא, מות נוקבא.